דברי מהרי"א חלק ב רנד

וכו' נחמו יאמר אלקיכם ממ"נ נחמו כמובן ודו"ק א"כ מוכח מזה שהשם בעצמו דהיינו שם אד' הוא רחמים, ובזה נבין הגמ' אין בן דוד בא עד שיהי' כול' זכאי או כולו חייב מטעם הממ"נ שהזכרנו לעיל וזה הי' תפלת משרע"ה והתחיל בלשון ואתחנן שמרע"ה הי' נחשב בעיניו שאינו צדיק וא"כ אמר אדני ר"ל אם אתה מכלה את רשעים היכ' נקרא אתה אדון שאין אדון בלא עבדים א"כ צריך בע"כ ליתן מתנת חנם רק אמר משה שמא שארי בני אדם המה צדיקים יותר ממני דמשה הי' עניו מאד וא"כ אין טענתו טענה מעלי' לכך אמר ד' הוי' בנקודת אלקים דהיינו שגדולים צדיקים שמהפכין מה"ד וכו' א"כ מוכח מזה דפעמים צריך הקב"ה לחנן מתנת חנם ופעמים צריך לרחם בע"כ דהיינו כשרובן צדיקים לז"א הכ' וחנותי את אשר אחון דהיינו מי שאני צריך לחנן כשרובן רשעים שאני צריך להיות אדון ורחמתי את אשר ארחם דהיינו מי שצריך אני לרחם כגון שרובן צדיקים שמהפכין וכו' וזהו פי' במאמר המשורר בתהלים קאפ' ט"ז אמרת לו' אדני אתה טובתי בל עליך וכו' פי' אמרת לד' אד' אתם וצריך אתה לעבדים בע"כ אתה מחנן אף על רשעים וא"כ טובתי בל עליך רק לקדושים אשר בארץ המה ואדירו לז"א אדרבה א"כ כל חפצי בם אני מבטיח שגדולים צדיקים שמהפכין וכו' ובזה מתורץ מאמר תמוה ביומא ל"ו דאיתא פלוגתא בווידוו דר"מ ס"ל עויתי פשעתי וחטאתי ומביא ראי' מקרא דמשה הו' אומר נושא עון ופשע וחטאה ורבנן סברי חטאתי ועוותי פשעתי ואין סוברים כר"מ מפני מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה בשעה שישראל עושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות וקאמר הגמ' ההוא דנחית קמיה דרבה ועביד כר"מ אמר לי' שבקת רבנן ועבדת כר"מ אמר ליה כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה ומקשין וכי רבנן לא הביאו ראי' מאורייתא דמשה כדאיתא בפי' שם ועיי"ש לפי"ז ניחא דאמרי' שם דרבנן מ"ט לא סברי' כר"מ ומשני דרבנן סברי נושא עון ופשע הפי' עשה להם זדונות כשגגות והנה התוס' הק' אי אמרי' דשני שמות אחד הם א"כ חסר אחת מי"ג מדות ותי' דנושא עון ופשע וחטאה כל חד הוי מדה בפ"ע וזה"ש כר"מ ס"ל כדכתיב באוריית' וכו' והיינו דלא כתוב אלא שם אחד ולא כהקרי דאיכא עוד שם אד' וא"כ ע"כ צ"ל דנושא עון וכו' כל חד הוי מדה כנ"ל ולרבנן זה אינו דרבנן ס"ל דחטאה אינו מדה בפ"ע כמ"ש וע"כ צ"ל כר"מ ודו"ק עכ"ל הזהב. ולי תלמידו נר' לפרש מאמר תמוה הנ"ל ונקדים לפרש מאז"ל בפ"א אל תהי' כעבדים וכו' ותמוה ההמשך ונר' דכ' בשיר השירים א' צרור המור דודי לי בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי לכאורה משולל הבנה וגם ההמשך בפירש"י הול"ל אשכול הכופר בכרמי עין גדי דודי לי וז"ל המ"ר צרור המור זה אברהם אבינו מה המור זה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה המור זה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא' וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירא במלאך ותמוה ויובן דהמפורשים כ' כי מי שבחר הקב"ה כסף וזהב יצוה לעשות לו מהם משכן ולא צוה לעשות משכן מאורות עליונים הנאותי' לו לא מאהבת ד' את הדברים האלה אך מחמת שהם יקרי' בעיני האדם ובתת האדם דבר הנאהב לו נדבה לד' ממילא גם אהבתו ניתנה עמו כי אין לך דבר יותר להקב"ה כ"א אהבת ישראל ובהצטרף אהבת פרטי איש ישראל יעשה ממנו בית לשכינה והי' ראוי' שיצוה הקב"ה שיתן כל איש ישראל חלק אהבתו את ד' לעשות ממנו משכן אך