דברי מהרי"א חלק ב רנג

הפך ככלות כחינו אל תעזבינו כי להיות השכינה בינינו יש מקום פחד כנ"ל והסיבה לזה שנוכל לקבל ריב טובה ולסבול אור ההשפעה מד' עצמו י"ל ע"י עסק התורה שאנחנו מורגשים באור התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור והי' מחיינו גם באור השכינה לסבול השפעת ד' וטובו ועו' ספורנו פ' פנחס על פ' בריתי שלום ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסיבת התנגדות ההפכים וכ"ש למ"ד פנחס זה אליהו והוא עדיין חי וקיים גם אם אלף שנים יחיה האדם לא חיי שלום לפי האמת המה בעצם כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי כי הלא בכל נשימה ונשימה הוא מבקשת לצאת, אך הן לי היה כאדם הראשון טרם יחטא כי הי' חומרי זך ובהיר מתייחס להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו ית' או כאשר היו ישראל על הר סיני שפסקה זהמתן והי' להם חירות ממלאך המות שהיה חומרם נאות לקבל הנפש וכן לעתיד לבא באופן יתייחסו החיים ההם לחיים שלום כי שלום בין הנפש ובין הגוף מה שאין כן עתה מבקשת לצאת מן הגוף לעלות אל שירשה כי הנשמה במחשבה טינה ומהרהרת בירידתה אשר ניתנה בבור הטיט הלז אלא שרואה את הקב"ה כי מלא כל הארץ כבודו וחזר ואמרה דיו לעבד להיות כרבו עז"כ הפ' ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם הכוונה כי הנפש אשר נתתי בכם תמיד גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל שורשה היא השכינה כי טוב לה אז מעתה בחומר עכור ע"כ אעשה זאת לכם ונתתי משכני בתוככם והוא לומר הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם כענין ושכנתי בתוכם ועל ידי כן נפשי שהיא שלי אשר בקרבכם לא תגעל אתכם כי תבקש לצאת מכם כי הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו שם הוא ומה לה אחרי זאת ע"כ אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והוא מקרא שכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום שהוא כי יהי' באופן יהי' שלום בין רוחו לגויותו כי יהי' זך חומרו עי' באלשי"ך וא"כ קודם מ"ת עדיין לא הורגלו בהשפע' גדולה ע"כ יצאה נשמתן מרב טוב אמנם אח"כ שקבלו התורה הי' יכולים לחיות גם בדביקות ד' וז"א מאז אשר ד' עוז לעמו יתן זו התורה ד' עצמו יברך את עמו בלתי אמצעו' ומ"מ בשלום רומז על החיות הנ"ל וזה"ש תורת ד' תמימה דייקא אזי משיבת נפש משא"כ בדורות ראשונית קודם מ"ת וקודם שהורגלו בבפעת ד' יצאה נשמתן וז"ש ואתם הדבקים בד"א ומ"מ חיים כולכם היום ותוכלו לסבול אור השפעתו אף שהדביקות מסוכן הוא כמו בנדב ואביהו בקרבתם לפני ד' וימיתו כתיב לז"א הסיבה לזה ע"כ ע"י התורה כן ראה למדתי אתכם חוקים וכו' – והנה ז"ל הזהב של אדמו"ר הג' מהר"ם בנעט זצ"ל ואתחנן אל ד' אתה החילות וכו' ונחלקו רש"י ורמב"ן בפי' השני שמות שהזכיר מרע"ה רש"י פי' רחום בדין, ורמב"ן פי' דלהכי נקוד השם כאן בנקודת אלקים להורות שהיא רחום בדין, וק' לכל ב' הפירושים יש לנו יתור לרש"י קשה ל"ל הנקודות אלקים בסוי' ות' ולרמב"ן ב' שמות ל"ל כמובן ולתרץ זאת נר' ונקדים הגה"ה תוספות דר"ה דף י"ז ע"ב בשם הפסיקתא שהב' שמות הראשונים בי"ג מדות אינן אלא שם אחד לפי שטענתו הי' אין אדון בלא עבדים אחת מהן שם התואר שכך מזכירו' אותו על אדנותו לפי שהוא אדון על כל כמו מלך על שם מלכותו ואותו כנוי מדת רחמים הוא שלפי שהוא אדון על כל צריך להתנהג עם כל במדת רחמים ועי' תוס' ר"ה שם ונר' דלכאור' טענ' הנ"ל אינו אלא היכא דכל ישראל רעים וחטאים ח"ו אבל היכא דאיכא מקצת טובים ומקצת רעים לא שייך טענה זו דאפשר להיות אדון על הטובים ובזה נראה לתלמידו פי' הפ' נחמו נחמו עמי וכו' כפל ר"ל ממ"נ יש נחמה אם רובן רשעים עמי דייקא יאמר ד' ר"ל אין אדון בלא עם ואם יש צדיקים שמהפכין מה"ד