דברי מהרי"א חלק ב רנ

כשראה אותם בורחים כדי לפרוק מעליהם עול מלכות אז אמר להם גמורי מנאי הא מלתא וגם קשה על רש"י מה מחדש בזה שהוסיף על לשון הגמרא גמורו מינאי הא מלתא וגם למה אמר לשון במקום מרה הול"ל אצל מרה או בצד מרה ונר' [דהסיגנון הכי הוא דקודם שראה בריחתן לא עלה על דעתו ללמדן דין הזה כי כבר נלמד דין זה מהקרא המפורש באיוב משא"כ עתה אחר ברוחתן אשר מכח זה נתבטל הלימוד ההוא אז אמר בלשון רש"י גמורו מינאי הא מלתא] ולזה נקדים מה דאיתא במשנה ר"פ א"ט ניקב המרה טריפה ועיין באשר"י שכתב דדוקא ניקב טריפה אבל ניטל המרה כולה כשירה ולא תימא דכ"ש הוא דאין מדמין בטריפות זו לזו והביא ראי' מהא דאמרינן גבי כבד שצריך לשאר כזית במקום מרה לא אמר אצל מרה ש"מ במקום שהי' מרה ועכשיו ניטלה ונחסרה אפי"ה אם נשאר שם במקום ההוא כזית מן הכבד כשירה עכ"ל וע"ש בהגה"ה ובגמ' שם דף מ"ג פריך על הא דאמרי' ניקב המרה טריפה והלא כתיב גבי איוב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ע"כ, ונראה דלפי הפסק האשר"י הנ"ל דניטל המרה כולה כשירה לק"מ דגבי איוב הי' נקרא ניטל המרה כולה כדכתיב ושפיך לארץ מרירתי לכך הי' איוב קיים ודכוותי' גבי בהמה ג"כ ניטל המרה כשירה משא"כ ניקב המרה ודאי טריפה – ועיין בתוס' זבחים דף קי"ז שכתבו תירץ על קושי' המקשן הנ"ל מאיוב וז"ל וריח הי' רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית לי' מזלא ובהמה לית לי' ולדידי' לא פריך המקשן כלום בגמרא דחולין עכ"ל ונר' דאף לדברי ר"ת נמי המקשה בחולין פריך שפיר כי התוספת הבינו בדברי ר"ת שכוונתו הו' כפשוטה במה שכתב אדם אית לי' מזלא כלומר באדם אעפ"י שהוא טריפה חזר והבריא מטעם דאית לי' מזלא והמזל מועיל לו שלא ימות משא"כ בהמה דלית לה מזלא דכי נעשית טריפה ודאי מתה כך הבינו התוס' בדברי ר"ת לכך כתבו דהמקשן בחולין לא פריך כלום מאיוב אבל נראה דכונת ר"ת ודאי לא הי' לזה כו הכל הולך אחר הטבע ואם הטבע הוא באדם דכי נעשה טריפה מיית ואם איתא דמזלו גורם שלא ימות א"כ ה"ל ליגרום נמי שלא יהי' טריפה דכשיהי' טריפה ימות בדרך הטבע אלא נראה דכך הוא כוונת ר"ת דיש חילוק בין טריפות דאדם לטריפות הבהמה כי אדם אית לי' מזלא והכל הולך בו אחר המזל ולפעמים המזל גורם שיהי' טריפה וימות בזה ואעפ"י כן כאשר אדם עושה תפלה וצדקה או שיש לו שום זכות אז הקב"ה משנה מזלו שלא ימות כדאיתא סוף מס' שבת דמטעם זה דאמרינן דאין מזל לישראל דע"י זכות הקב"ה משנה מזלו לכך אפי' אם ע"י המזל נעשה טריפה אח"כ נשתנה מזלו ולא מת משא"כ בהמה דהכל הולך אחר הטבע ולא שייך בי' שנוי מזל כלל, וכל זה שייך דיקא באדם מישראל דניתן תחת יד הקב"ה זה כח בידו לשנות את המזל אבל אדם שאינו מישראל שנמסר תחת יד כוכבים ומזלות זה ודאי לא ישתנה הטבע דכשנעשו טריפה ימותו בודאי וזה ידוע דאיוב לא הי' מבני ישראל כדאיתא בב"ב פ"א ולכך אף לר"ת דמתחלק בין אדם לבהמה אפ"ה בחולין פריך המקשה שפיר מאיוב דסברת ר"ת הוא דוקא בישראל דנשנת מזלא לפעמים משא"כ באיוב דלא הי' מישראל ולא נשתנה מזלא ואפ"ה אמר ישפוך לארץ מרורתו ועדיין הי' חי והאיך אמרת ניקב המרה טריפה – ותמן תנינן בב"ב פ"א והוא נמי מדרש תנחומא כתיב אף חובב עמים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע שני עולין אתה מטיל על בניך עול תורה ועול שעבוד מלכיות א"ל הקב"ה כל קדושיו בידיך כל העוסק בתורה נוטל משעבוד מלכיות והם תכו לרגליך תנא ר' יוסף אלו ת"ח שעוסקין בתורה ומכתתין רגליהן מעיר לעיר ומדינה למדינה ללמוד תורה פורקין מעצמן עול מלכות ע"כ נמצא נלמד מכאן דהא דת"ח ניצולין משעבוד מלכיות וממסיים