דברי מהרי"א חלק ב רמח

סייעתא דשמיא, ואם כונת הפסוק שלא ידע לדבר שהוא ביישן לטבע הילדות והשחרות גם זה הבל במקום שיש חילול השם וכו' ועוד בוש אני לדבר הל"ל, ג' למה כפל השם במלות שונות כי כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אליך וכו' ונר' דאם אדם בילדותו בימי בחרות ושחרית מוכיח למי שגדול ממני בשנים יצא שכרו בהפסדו ורבים קיומי עליו ככסלא לאוגיא עד שאמרו עליו ירהבו נער בזקן נקלה בנכבד, נערים פני זקנים ילבינו, ואומרים צא ובדוק בתועבת אמך ובית אביך הראשון חטא וא"כ המוכיח גורם לה"ר והוצאת שם רע ומאסו בטוב ובחרו ברע ושתיקתו יפה מדבורו כי תקנתו קלקלתו, אך כ"ז בעירו במקום שמכירין אותו ומשפחותיו לבית אבותיו ויודעים מנהגם שאינם שומעים לדברי הקטנים בשנים ואף שדובר תמים יתעבו, וזקני עמי הארץ אהבו, אבל באתרא דלא ידעו אותו ולא מהמנהג הרע הזה המבוזה ואיהו דורש אל החיים נצחיים עיר ועיר לדרשה כלם משבחים ואומרים בלתי ספק מנהג מקומו מקום תורה ויראה שראשי המטות הטו אזניהם והשמיעו במגדול למגדול ועד קטון אשריהם מה טוב חלקיהם שגדולים נשמעים לקטנים מה נירא מקום הזה וגם המה תופסים במנהג זה ושומעים לקטנים ואינם משגיחים במוכיחים הגדולים בשנים והולכים אחר חכמתו ומוסרו ומקבלים האמת ממי שאומרו וא"כ הצעיר לימים יש לו מעלה בעיר אחרת ובעירו האמת נעדרת ויש לומר להיפוך הפוך בי' טבותא בעירו וריעותא באין מכירו הנה בעירו במכירו ברוך יאמרו ברכת פרי האדמה ברוך שלא חסר במקומינו מה נעים גורלנו ראו גדולים שגדלנו ה"ל ארצנו מגדלת גבורים הורים ומורים להנות מהם בני אדם ואף שהוא יניק וחכים קידם דרך משל אם אדם זורע איזו זריעה או נוטע איז' נטיעה מאד שמח על היציאה ואם היציאה עושה רושם אומר שהיא כערוג' הבושם ע"ד שאמרו רוצה אדם בקב שלו אמנם כ"ז בעיר מולדתו אומרים ראו גדולים פרי קדושת הילולים אומרים עליו שטעון הילול אבל בעיר אחרת אומרים את הטוב נקבל אם אמרותיו צרופים ויפים ואת הרע לא נקבל, נמצא סברא הפוכה לפעמים עב לי' בעיר מולדתו וביש לי' במתא אחרינא אמור מעתה כוונת ירמי' הנביא ע"ה שעמד ג"כ על ספקות הללו אם בעירו דבריו יעשו פרי קודש לד' כי נתגדל על ברכם ויעזבו דרכם ויהי' מהמזכים את רבים בני שוממה ויקבל רחמים גמורים מהשם ב"ה וא"כ מהאי גיסא הלולא אך לאידך גיסא קטלא יש חשש לישנא תליתאי שהורג תלתא בני אדם שכל פה ילעיגו בשפה ויניעו ראש ולענה וגורם לה"ר והוצאת שם רע והוא מהמחטיאים את הרבים וחבירו נענש ע"י דאז"ל כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין במחיצתו של הקב"ה וא"כ מעורר מדני' מדה"ד של מעלה, וה"ה נמי במקום שאין מכירין אותו י"ל לכאן ולכאן לרחמים ודין כאשר אמרנו ולכך הי' ירמי' ירא לנפשו להרים קולו כנער הן בעירו הן בעיר אחרת ואמר אהה ד' אלקים לא ידעתי דבר כלומר שלא ידע אם לדבר אם לשתוק ולכך אמר שני שמות הללו כי ספוקי מספקא ליה אם דבריו יעשו רחמים גדולים אי אם חלילה יעורר הדין ושם ה' מורה על הרחמים ושם אלקים מורה על הדין ואמר כי נער אנכי ומלת נער סובל שני פירושים על שם ילדות ועל שם גידול כמו והוא נער את בני בלהה ותרגום אונקלוס והוא רבי ואמר הלשון נער שמשתמט תרו אפי צד הרחמים שגדל ורבי עמהם וצד הדין בעבור שנתגדל בההיא מתא מימי הילדות, וכן במתא אחריתא טב וביש ולכך היתה תשובת השם ב"ה על שני' על שאין רצונך להוכיח במישור עיר אחרת קאמר על כל אשר אשלחך תלך ועל טורו אמר ואת כל אשר אצוך תדבר וכל הספירות אשר עלו על לבך אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה' במדות הרחמים גדולים ובחסד עולם-