דברי מהרי"א חלק ב רמה

שגם הוא לא יחוש להגלגל ואז שפיר יצוה ג"כ לבניו לשאת אותו לא"י ובזה יהי' גם יעקב בטוח שיקוים צוואתו כנ"ל – מאאמו"ר הנ' זצוק"ל: ויקבור אותו בגיא בארץ מואב וכו' ומשה בן ק"כ שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה ע"כ ויל"ד למה אמר לא כהתה עינו וכו' אחר שאמר ויקבור אדרבא קודם שאמר ויקבור הול"ל ומשה בן ק"כ שנה לא כהתה עינו וכו' ונראה דרש"י הרגיש בזה לכן כתב שאף משמת ג"כ לא כהתה עינו ולא נס ליחה אבל נר' עוד דאיתא בכתובות דף י"ז להוצאות המת צריך שיהי' כל צרכו וכמה כל צרכו אמר ר' ששת נטילתה כנתינתה בסיני ופירש"י נטילת התורה ממנו דהיינו כשמת ותלמודו בטל כנתינתה בסיני מה נתינתה בסיני בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא ע"כ וידוע דמשה קיבל התורה מסיני מפי הגבורה פה אל פה וא"כ גם במותו הי' צריך הקב"ה לטפל בו בעצמו דבעינן נטילתה כנתינתה, אמנם באמת לא הי' כן לפירש"י שכתב על הפסוק ויקבור אותו ר' ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו ונר' דרש"י לשיטתו אזל דהוא פירש בפ' וילך על הפ' לא אוכל עוד לצאת ולבוא היינו בד"ת שנסתמה ממנו מעיינות החכמה יכול שתשש כחו לצאת ולבא ת"ל לא כהתה עינו וכו' נמצא לפי"ז לא הי' צריך הקב"ה בעצמו לטפל עם משה לקיים נטילת התורה כנתינתה שהרי אף קודם מותו כבר נשכח התורה ממנו ונסתם ממנו מעיינות החכמה ולא שייך בו לומר נטילתה כנתינתה דבעת שניטל ממנו הנשמה אז לא ניטל ממנו התורה כי כבר בחייו היתה נעולה ממנו – וז"כ הפ' ויקבור אותו לדעת ר' ישמעאל הוא קבר א"ט אך כדי שלא תשאל הלא הי' בהכרח שהקב"ה בעצמו יטפל עמו לקיים נטילתה כנתינתה כנ"ל דאין לומר דבשעת מותו שוב לא בו תורה ונלמד ממאי דכתי' לא אוכל עוד לצאת ולבא והיינו בד"ת שנסתם ממנו מעיינות החכמה ע"ז קשה מנא לך זה דלמא פירש הקרא לא אוכל עוד לצאת ולבוא הוא כפשוטא שתשש כחו, לזה בא הכתוב כמתרץ ואמר אחר כל סיפור הקבורה ומשה בן ק"כ שנה במותו לא כהתה עינו וכו' ולא תשש כחו כלל, ומוכח דהפירוש לא אוכל לצאת ולבוא בדברי תורה שנסתם ממנו וא"כ לא שייך בי' לומר נטילתה כנתינתה ולא הי' צריך הקב"ה בעצמו לטפל בו לכך שפיר אמר ויקבור אותו שקבר את עצמו והקב"ה לא הי' מטפל בו אמנם לפי המדרש ילקוט דאמר הקב"ה למשה רב לך הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו נכנסת לארץ היו בני אדם קוברין אותך אבל עכשיו אני בעצמי אטפל בך ע"כ הרי להדיא דהילקט הלז פליג על דברי רש"י הנ"ל וסובר דבאמת הקב"ה בעצמו הי' מטפל עמו וקברו, אך הילקוט גופא צריך טעם למה באמת אם הי' נכנס לארץ לא הי' הקב"ה מטפל עמו, ונר' עפ"י הגמ' דשאל האי מינא אלקיכם כהן הוא כי קבר למשה במאי טבל והקשו התוס' למה לא שאל האיך רשאי לטמא ונר' כמו שכ' התוס' בכתובות דאמרי' התם כשמת רבי בטלה כהונה וכ' התוס' לפי שהי' נשיא היו רשאין הכהנים לטמא לו ולכך נר' גבי משה שהי' ג"כ נשיא הי' התיר להקב"ה לטמא לו, ואיתא במדרש דאמר הקב"ה למשה כבר הגיע ארכו של יהושע ואין מלכות נוגעת בחברת' אפי' כמלא נימא וא"א שתכנס לארץ אמר משה אכנס לארץ ויהי' יהושע נשיא ואני אהי' תלמידו נמצא שהי' בלתי אפשרי למשה ליכנס לארץ אם לא שיהושע יהי' נשיא והוא יהי' תלמודו, וזה דברי הקב"ה למשה דכל זמן שלא תכנס לארץ ותנהג בנשיאות אז אוכל לטפל עמך אף עפ"י שאני כהן כי הכהן מותר לטמא לנשיא משא"כ אם תכנס לארץ שוב לא תהי' נשיא אז אינו רשאי לטפל בך כיון שאני כהן ועדיין צריך להבין למה באמת הקפיד הקב"ה כ"כ שהוא עצמו יטפל עמו כיון דכלתה נפשו של משה לכנוס לארץ הו"ל למלא בקשתו אף גם שיטפלו עמו בני אדם אבל