דברי מהרי"א חלק ב רמד

מת בפ"א ולא כל יום ויום, וז"ש הפיל פור הוא הגורל שמח המן שמחה גדולה אמר הוא הירח שמת בו משה ולא ידע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה המן ידע לידת משה כמו שידע יום מיתתו רק המן הרשע אמר כי אין שום מעלה יתירה בענין לידת משה משאר כל אדם שמתים בחיים מיום הולדם כן מרע"ה הי' הולך כל ימיו למות ואין לו יתרון ביום הולדו וע"כ שמח באותו יום שמת, ועז"א ולא ידע כי בז' באדר מת משה באותו יום דוקא ולא קודם לזה א"כ כיון שלא מת מיום הולדו ע"כ יום הלידה יש לו יתרון ויש לו מעלה בזה שבז' אדר נולד מרע"ה א"כ שמחה של המן מה זה עושה: בי"ר פ' זו וז"ל ולא ידע איש את קבורתו מקום קבורתו של משה היו יודעין אבל קבורתו ממש לא היו יודעין ותמוה, ונבאר ג"כ מאמר א' הובא בבי"ר הנ"ל וז"ל אמר הקב"ה למשה לא תבוא עוד בגלגול כמו שבא אליך משת והבל וע"כ אמר ולא ידע איש את קבורתו ע"כ הוא ג"כ תמוה דמשמע בגלגול תלי' ידיעת קבורתו ונר' דשני המאמרים הנ"ל בקנה אחד עולים בהקדים זוה"ק פ' אמור וז"ל כל זמן דגופא לא אתקבר נשמתא לא איתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב"ה גזר עלי' למיתא בגלגולא אחרא מיד לאוטבא לי' ע"כ, נמצא דעיקר טעם הקבורה של האדם הוא בכדי שיוכל להתגלגל לטוב לו ואיתא בבי"ר פ' בהעלותך כל מי שהוא עניו אינו מגולגל וזה הי' מדת משה שנאמר והאיש משה עניו מאד, והשתא יובן בי"ר הנ"ל אמר הקב"ה למשה לא תבוא עוד בגלגול מהיום ועד הלאה מחמת שהיית עניו מאד והעניו אינו מגולגל ע"כ לא ידע איש את קבורתו פי' לא ידע ולא הבין איש טעם קבורתו שהרי עיקר טעם הקבורה הוא כדי שיוכל להתגלגל וזה לא נצרך כלל להגלגל כיון שהוא עניו מאד כנ"ל ויובן ג"כ המאמר בבי"ר הנ"ל מקום קבורתו היו יודעין אבל קבורתו ממש לא היו יודעין פי' טעם קבורתו ממש לא היו יודעין ולא הבינו טעם קבורתו כיון שלא הי' נצרך להתגלגל מפני שהי' עניו מאד כנ"ל בזה י"ל דברי רש"י ז"ל פ' ויחי ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ופירש"י לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתו וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו שכם שנא' ואת עצמות יוסף קברו בשכם ושכם הוא שכם ממש תהי' לך חלק יתירה על אחיך, דבר אחר שכם היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם לשון חלק הוא דכתיב אחלקה שכם וצריך להבין דבשלמא להאי לישנא דשכם היא עיר שכם ממש אתי שפיר דבשביל שטרח להתעסק בקבורתו של יעקב אביו גלל זה נתן לו ג"כ עיר שכם לקבורתו אבל לההיא לישנא דשכם היא הבכורה לכאורה קשה מאד היאך תלו' נתינת הבכורה במאי דיתעסק בקבורתו, ונר' דכונתו הי' לפמ"ש בפ' ויחי על תשובת יוסף אנכי אעשה כדבריך פירושו הוא הרי גם אנכי בדעתי לעשות כדבריך ולצות את בני שישאוני לא"י ובזה תהי' בטוח שאעשה כאשר ציוויתני דאל"כ גם בני לא יקיימו צוואתי ובזה הי' יעקב בטוח ע"ש אמנם לפי הזוהר שהבאתי דקבורת האדם הוא לו טובה גדולה שיקבור מיד בלי עיכוב משום דאפשר שהקב"ה גזור עליו שיבוא בגלגול לטובתו וכל זמן דגופא לא נקבר נשמתא לא נתגלגל א"כ לפ"ז עדיין היה יעקב מסופק ביוסף דלמא מטעם זה יצווה לבניו שיקברוהו מיד ולא ישאוהו לא"י מטעם הגלגול לטובתו כנ"ל משא"כ יעקב עצמו לא שייך בי' גלגול כלל כדאיתא בבו"ר פ' בא דהבכורים אינן מגולגלין כלל דלזה בחר ד' בבכורים כדי שלא יבואו כלל לידי גלגול ואף לאחר שחטא בעגל מועיל להם הפדיון ע"ש ולכך יעקב שהי' בכור שפיר צוה לשאת אותו מיד לא"י ולעכב קבורתו ולא חשש כלל להתגלגל משא"כ יוסף ודאי ראוי' לו לחוש לגלגול ויצוה לקברו מיד לכך נתן לו יעקב הבכורה באופן