דברי מהרי"א חלק ב רמג

ביום שנולד ומה שמחסר ביום המיתה מתקן ע"י שנולד בו ביום, ובזה יובן למה ארז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה שמחה זאת מה הוא הלא בחודש זה נפלה עטרת ראשינו מרע"ה, רק דעיקר היא"צ הוא משום דריעא מזלא ביום זה ובאמת אף כי האבדה אשר אבדנו במיתות משה אין ערך לה עכ"פ הרוחני ט"י לידת משה יתר שאת מהאבודה ע"י מיתתו, כי אלו לא נולד משה ולא נתן לנו התורה היינו נמשל כבהמה וכצאן בלי רועה, אבל משה הי' מאיר עינינו ולמד אותנו חכמה ודעת, לפי"ז לולא הטעם שהקב"ה ממלא שנותיהם ש"צ ג"כ טובה גדולה עשה הקב"ה שמת משה ביום שנולד דאלו מת ביום אחר הי' יום זה חושך ואופל לישראל והי' ריע מזלם, ועכשיו ניתקן הלידה שהי' בו ביום, וז"ש דבאמת המן ידע ג"כ לידת משה אבל לא הי' יודע דיום לידתו מגין, והיינו דאמר ולא ידע דבז' באדר מת משה מה"ש מת משה בז' אדר ולא בו' משום דבו ביום נולד משה שהלידה יגין על ישראל באותו יום ז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ר"ל למה מת היום בז' אדר בו' אדר הי' זמנו וצ"ל דהקב"ה מוסיף לו יום אחד, וקשה ומה ת"ל היום הא מת בשבת ואיך כתב כן בשבת, אלא ללמדך באמת מרע"ה הי' זמנו בו' אדר וכתב כן בע"ש ומה שמת בז' אדר משום שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום לטובה ואלו הי' מת ביום אחר הי' ריעא מזלא ולכן בז' אדר מת משה ובז' בו נולד מה"ט מת משה בז' אדר משום שבאותו יום נולד כדי שיגין אותו יום על ישראל מה שמחסר המיתה יתקן הלידה, עיין יבין שמועה פ' תולדות אנכי הולך למות למה לי בכורה, ונראה דאיתא צדיקים במיתתם קרוים חיים ורשעים בחיים קרוים מתים, כי האומר אדם חי ע' שנה אינו אומר אמת בהחלט אלא יתכן לומר האדם מת לשבעים שנה כי כל איש בעת לידתו מתחיל מיתתו, וז"ש ויום המות מיום הולדו, וכ"ז ברשעים שאין להם חלק עוה"ב ועיקר חיותם הוא בעוה"ז, אבל הצדיקים קדושי עליון שהמירו כבוד המדומה, וחלקם וחיותם הוא רק בעוה"ב בחיים נצחיים שייך שפיר לומר עליו שהוא חי כי בכל עת ורגע מתקרב אל עיקר חיותו וזה לא כמות כל אדם ימות דבזה לא מתחיל מיתתו הגופניות מקודם מיד מיום הולדו ולא שייך בי' מיתה באותו יום בבוא יום הפקודה, והיינו רשעים בחייהם קרוים מתים כי חייהם בעצם הוא מיתתן, וצדיקים במיתתם קרוים חיים, והנה הבכורה הוא תועלת לעוה"ב להראות אמונה בחדוש העולם והשי"ת הוא ראש לראשונים, ועשיו כפר בעוה"ב לכן אמר אנכי הולך למות שמתקרב למיתתו בכל עת ובכל רגע ל"ל בכורה אחר שאינו מאמין בעוה"ב, ואמר למה זה, כי בעוה"ז אין תועלת לו בכורה, אבל במרע"ה לא הי' כן כי הוא נקרא גם במיתתו הולך ממדריגה למדריגה כיון דגם בחייו נזדכך והי' דומה למלאכי עליון ומ"מ הי' נקרא הולך ממדריגה למדריגה כן גם אחר מותו, עי' אלשיך ואברהם זקן בא בימים דהצדיק מביא כל ימיו עמו לעוה"ב שמבלה זמנו רק בתורה ומצות ולא נאבד ממנו יום אחד, וז"ש היום מלאו ימי ושנותי מצדי נתמלאו ימי ושנותי ושנותי ולא חסר לי יום אחד ומצדי אין אני מת רק אני מת לישראל שלא אוכל עוד לצאת ולבוא ללמוד עמהם ולהשפיע עליהם תורה ויראה להכי אני מת, וז"ש וימת שם משה רק שם לבנ"י מת מרע"ה שחסר להם רבם ומגינם אבל מצידו לא מת וגם אחרי מותו נקרא הולך ועבד ה' ובן מאה ועשרים שנה הי' במותו שכל ימיו היו חיים ולא חסר לו יום אחד וכולם באים אתו וגם אחר מותו לא כהתה עינו עין השכלי שיהי' נקרא עומד רק גם אחר מותו נקרא הולך, וז"ש הפסוק ומשה בן מאה ועשרים שנה הי' במותו לא כמות כל אדם הי' מיתתו שיום המות מיום הולדו, כי משה לא מת עד ק"כ שנה, והיינו בן ק"כ שנה במותו דהיינו כשהי' ק"כ שנה אז