דברי מהרי"א חלק ב רמב

המטה שהמת מונח עליו כי אז יכנע לב הערל ובזה יהי' זכות גדול למת שהוא גורם להשיב רבים מעון ועי"ז יהי' בן עוה"ב וזה ג"כ תירץ על קושי' ר' אליעזר לכן סמך לכאן המאמר מגליל' אבל רש"י מפרש שקאי על המת שיעשה איזה דברים לפני מטתו כדי שיוכל להספידו והנה ראינו שגם האיש השלם הזה עשה לפני מטתו שצוה לעשות לו ארבע מיתות ביד קידם קבורתו כדי שיבא לפני ד' יתב' טהור ונקי מכל עון ויקוים בו מקרא שכתוב ויבוא שלוה ינוחו על משכבותם אמן – עכ"ד אאמו"ר הג' זצוק"ל: ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום נר' לפרש דאיתא בימי אבל משה נשתכחו ג' אלפים הלכות, לאחר מיתת מרע"ה הי' יהושע מנהיג של ישראל כי משה סמך עליו את ידו אבל כשמת משה גם הוא הי' מתאבל על רבו וגם הוא שכח ג' אלפים הלכות הנ"ל ובני ישראל הי' באים אל יהושע שילמוד עמהם מה ששכחו אבל גם הוא לא הי' ידע והי' ירא שיהי' בזוי בעיניהם וביקש יהושע מהקב"ה שילמוד עמו מה ששכח מן התורה והחזיר לו הקב"ה ללמוד עוד הפעם אינו יכול שאין התורה נתנה אלא ע"י משה שנא' זכרו תורת משה עבדי אלא לך וטרדם במלחמה במלחמת ז' אומות ויניחו אותך בדבר הלכה והנה איתא מרע"ה כל מה שלמד מהקב"ה הי' שוכח עד שנתן לו הקב"ה את התירה במתנה, עי"ז לא הי' גבר' השכחה אצלו וא"כ כשיתן לנו הקב"ה תורתו במתנה אז אפי' יהי' שלום בארץ לא צריך אותם לטרוד במלחמה בעבור שכחת התורה וז"ש ד' עוז לעמו יתן דהיינו אם יתנ' התורה שנקר' עוז למתנה אז ד' יברך את עמו בשלום אינם צריכים למלחמה שלא ישכחו תורתנו כי כבר נותנ' להם במתנה – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: דרשה מה שדרש א"ז מו"ר הג' רבי אהרן שמואל אסאד זצ"ל בער"ח אדר שנת תרכ"ז לפ"ק הפיל פור היא הגורל כיון שנפל הפור בחודש אדר שמח המן שמחה גדולה ואמר נפל לו פור בורח שמת בו משה ולא ידע שבו באדר מת משה ובז' באדר נולד משה כ' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא פירש"י בדברי תורה שנסתמו ממנו מעיני החכמה, וקשה למה דוקא בד"ת גם הלא מת בשבת ואיך כתב בשבת, ומהרש"א הקשה דאיתא בקידושין דף ל"ח בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומדמת בז' אדר נולד בז' בו הא כבר כלו ק"כ שנה בו' אדר וז' אדר כבר עולה לשנה האחרת, וגם מאי שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום כפל הלשון – ונ"ל דהאלשיך כתב ואברהם זקן בא בימים כל הימים שלמים היו ובאו אתו א"כ אין צדיק בלא חטא עכ"פ א"כ אותו יום שעשה עבירה איך יביא עמו לעולם הבא, ונ"ל ודאי עבירה אחת עשה רק ודאי עשה תשובה ומוסיף לו הקב"ה יום אחד תחת היום שעשה עבירה שיהי' כל ימיו קיימים לעוה"ב, א"כ כל צדיק יחי' יום אחד יותר ולכן מת מרע"ה בז' אדר ולא בו', ואיתא עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה וא"כ תורה של אותו יום שעשה עבירה ודאי קאי לעוה"ב דאין עבירה מכבה אותה אבל מצוה שעשה באותו יום לא קם, לפי"ז באמת היום מלאו ימי כתב מרע"ה בע"ש בו' אדר וז"ש לא אוכל עוד לצאת ולבא בד"ת דלענין תורה כבר מלאו ימי בע"ש רק לענין מצוה צריך עוד יום אחד לכן מת בז' אדר, עוד טעם אחר דהקב"ה מוסיף לצדיק יום אחד שיחי' יותר, דהנה טעמא דמת הצדיק ביום שנולד בו כי היכא דלא ליתרע מזלא דישראל באותו יום שמת ע"כ מת