דברי מהרי"א חלק ב רמ

הר"מ תיבת ש"ם אינו מורה על מקום שהוא יתעלה אין לו מקום, אבל מילת ש"ם הוא כפ"א רפ"ה בלשון ישמעאל ודומה לזה בפ"ג מתשובה האומר שאין ש"ם אלוק' וכו' שיש שם מנהיג וכו' שיש שם רבין וכו' שאין שם נבואה וכו' ורפ"ה מעניות יש שם ימים וכו' עש"ה, הרי דתיבת ש"ם פירושו נמצא, ונ"ל על נמצא שאינו נראה בחוש הראות לעינים יתכן לומר בלשון יש ש"ם מצוי, וא"כ תיבת וימת שם משה ק' וימ"ת הוא פירוד והעדר ישם מש"ה הוא יש ש"ם נמצ"א משה, ונ"ל באותו שעה ורגע קטנה נתפרדו יסודותיו ונקרא מיתה ותיכף חזרה בו נשמתו שהרי מעיקרא לא רצתה לצאת ממנו כלל, לז"א וימת ותיכף ומיד שם משה חזר ונמצא' והי' במשה תחה"מ, וזה"ש הנך שוכב וכו' וקם תיכף ומיד לשכיבה תקום דייקא, על רגליך ונא שוכב ונופל לארץ וילפינן מיני' שפיר תחה"מ, וזהו שכיונו לא מת משה אלא עומ"ד דייקא ומשמש כמקדם ר"ל לא נשאר מת אלא מיד עומד ומשמש כנ"ל עכ"ד קדשו של מרן אבי זצ"ל, ומה שנלענ"ד כבר כתבתי: וימת משה עבד ד' עפ"י ד' ויקבר מול בית פעור ופירש"י מוכן הי' מששת ימי בראשית ותמוה ונראה דהנה איתא בגמ' ר"ל הי' רוחץ במרחץ שהי' אצל ע"ז שאל לו עובד ע"ז אחד הא כתיב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה א"ל הוא בא בגבולי ואין נעשה המרחץ לנוי ע"ז אלא ע"ז נעשה נוי למרחץ יהנה גם כאן קי האיך הי' קוברין את משה אצל ע"ז וע"ז פירש"י שקברו מוכן הי' מששת ימי בראשית וא"כ בא ע"ז בגבולו – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: ולא ידע איש את קבורתו וק' הא כתיב למעלה מיל בית פעור וי"ל דהנה איתא כשבא מלאך המות אל האדם זורק בו ב' טיפין מרה מן הא' הוא מת ומן השני מסריח וגם בעבור זה קוברין את האדם כדי שלא יסריח, וה"ט שקוברין אותי אם מת ע"י מלאך המות אבל מרע"ה שמת בנשיקה כמ"ש וימת עפ"י ד' ק' אמאי הי' קוברין אותו וז"ש הכתוב ונא ידע איש את קבורתו ר"ל אמאי הי' קוברין אותו הא מת בנשיק' ולא על ידי מלאך כמות וא"כ לא הי' מסריח – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה ודברי חז"ל בסוטה ידועים ואף אני אענה את חלקי על ולא ידע איש את קבורתו אך נעיין למה כתב תחילה ויקבר אותו ואח"כ לא כהתה עינו וכו' איפכא היל"ל כי הכתוב איירו בשעת מותו כדכתיב במותו לא כהתה עינו ואח"כ מענין הקבורה, ונ"ל דאיתא בסנהדרין מ"ו איבעי' להו קבורה משום בזיונ' הוא פירש"י שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע או משום כפרה הוא מאי ת"ש מדאיקבר' צדיקים ואי משום כפרה צדיקים לכפרה צריכי, אין, דכתיב אין צדיק בארץ וכו' ע"כ, והנה זה מה שהמת נרקב הוא מצד העדר הליחות החיוני אבל כל זמן שיש בבעל חי קצת חיוני לא יוכל לשלוט בו שים רקבון ואיתא ברבה וזאת שברכה שאמר משה לפני מותו להקב"ה אני לא חטאתי מנעורי עד היום הזה ולפי"ז א"ש וה"פ ולא ידע איש את קבורתו דהיינו שלא ידע שום איש למה קברו אותו דל"ל הטעם משום כפרה דהא לא חטא מעולם כנ"ל וא"ת משום בזיוני שלא ירא' כשהוא ירקב על זה מסיים הקרא במותו לא כהתה עיני ולא נם ליחה וא"כ לא ישלוט בו רקבון ומ"ט קברוהו ולפיכך שפיר כתב מתחלה מקבורתו ואח"כ ממותו וק"ל מאאמ"י הג' וצוק"ל: ומשה בן מאה ועשרים שנה במותי לא כהתה עינו ולא נס ליחה ויבכו בנ"י את משה וכו' וק' למה נסמכו הני תרי מקראות להדדי דמשמע משום שלא נס