דברי מהרי"א חלק ב כד

אתה החלות וכו' מי וכו' אשר יעשה וכו' שבחי של מקום, וכן תקנו תפלה בלחש וז"ש מקצה הארץ א"ליך אקרא וכו': ואתחנן אל ד' אתה החילות להראות וכו' אעברה נא וכו' ותמ' מה הי' כוונ' מ"ר בשבח זה, ומאי לאמור, גם והחלות, ונ"ל דאי' שמעון העמסוני הי' דורש כל את שבתורה כיון שהגיע לאת ד"א תירא פי' וכו' לרבות ת"ח, והק' מהרש"א ל"ל פירש גבי ואהבת את ד"א, ונ"ל דודאי ידע שמעון ג"כ דיש לדרוש את לרבות ת"ח אך הי' ירא בזה שיפגע בכבוד המקום שהשוו' עבד לקונו בענין הירא', והנה באהבה כן הטבע לאהוב לאוהב אוהביו וז"כ מלאכי אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה וכו' ור' שמ' אהבה הו' בשביל אהבת אבות אברהם י"ו, לא מ' עצמיתם, לז"א הלא אח וכו' ש"מ שאהבה מצד עצמיכם, וא"כ אהבת ת"ח י"ל שהוא מצד אהבת הקב"ה לאהוב אוהביו, וא"ז פגיע' לכבודו ית', משא"כ הירא' א"ז מצד הטבע לירא לפני כל הירא מאיש מוראו, וא"כ אי נימ' דאת דא"ת לרבות ת"ח ליכא למימר הטעם מ' שת"ח ירא מהקב"ה הוי זה יראת המקום אע"כ שמצדו ציוה עליו ליראי, א"כ אם אתה כולל יראתו בהדי יראת ד' חשש שמעון לפגוע בכבוד המקום ב"ה – א"כ מצינו שחלק השי"ת מכבודו ליריאיו וחס על כבודו יותר מכבוד המקום עי' מד' ילקוט מלכים א' י"ג בירבעם ששלח את ידו על הנביא, והנה עיקר יראת ד' הוא בגין דאיהו רב שליט, וצדיק מושל בי"א, קב"ה אמ' מי מושל בי צדיק מושל בי, אני גוזר והו' מבטלו, ולכן נשא רע"ק לבו לדרוש את דא"ת לרבות ת"ח בעבור היראה של את ד"א, דהוא רב ושליט בנידון יראה זו מרבינ' ת"ח, שגם הוא רב ושליט לבטל גזירות המקום, וז"כ מ"ר שביקש לבטל גזירות המקום שלא יכנוס לארץ ומחזי ח"ו כגדלות, לכ"א אתה החילות וכו' את גדליך עם גדלוך שציווות מצו' ירא' ד' על שם גדלותו וכללת את עבדך את גדלך בשביל שהצדיק מושל ומבטל הגזיר', לכן גם אני מבקש לבטל הגזיר' מאאמו"ר הג' זצוק"ל: עונ"ל דכתיב כבוד מלכותך יאמרו וכו' להודיע לב"א גבורותיו וכו' נ"ל דאיתא בברכות האי דנחות קמי' דר"ח אמ' כאל הגדול האדיר העזוז החזק וכו' א"ל סיימתינ' לכול' שבח' דמרך השת' הנך תלת' אי לאו דאמר משה וכו' וראיתי פי' בשם גדול ע"פ פה להם ולא ידברו ל"ל אמר לא ידברו בפי', עפמ"ש הרמ' הל' והפ"א על הרחקי הגשמיי מהש"י דכתיב לא ראיתם כל תמונה ומהו שנא' אצבע יד עיני אזני ך', הו' רק לשבר את האוזן, משא"כ בע"ז הציור הוא באמת דמות פה, מה שהו פחיתות גדול בערך על ית' לכ"א פה להם, זהו גופו פחיתות, ועוד שלא ידברו הרי שאנו אין יכולים לדבר מאומה מעוצם שבחו, רק אפס קצת התירו לנו לשבר האוזן, והנה מה שהתרנו לומר והנירא נ"ל הטעם עפמ"ד רי' בכ"מ שאתה מוצא גדולתו שם את מוצא ענותנותו לאפוקי מדעת המינים שטעו דור אנוש שמפאת גדולתי אינו משגיח בתחתונים וז"ש בתהלים קל"ח אך משאתו יעצו להדיח, ר"ל שאומרים מגודל שאתו ומעלתו איננו משגח בתחתונים, לכן בכ"מ גדולתו איכא למיחש שיפקרו שאין כבידו להשגיח בתחתונים לכך שם אתה מוצא' ענותנותו שמשגיח על עולם השפל ונמוכי רוח, והעקידה פי' פ' כי עמך הסליחה למען תורא כי עבד שנטרד מרבו פוסק יראתו ממנו, כמו כן אם יענש הש"י עונש הראוי על עביר' א' ראוי לענוש עד אין סוף, ואם יעשה כן שוב לא יירא אך ע"י הסליחה יירא וז"ש כ"ט הסליחה למען תורא, שבהעדר הסליחה הי' נפסק היר' בעובר על א' מעבירו' ומזה הטע' אנו אומרים והניר' אצל הגדול והגבור שלא נחשוב שלרוב גדולתו וגבורתו אין שיעור וגבול לעונש על א' מהעבירו' ותפסוק הירא' הרי דאיכ' ב' טעמים לדבר בגדולתו ות' או' לשבר האוזן, או לדעת שבמקום