דברי מהרי"א חלק ב כג

עד שהוחלה לכן שאלו להקב"ה אח"כ תהית ר"ל אולי כוונתי האמת שכך הי' כוונתך באמרך אלי ואתה הניחה לי וכו' שתלוי הדבר ברבי תפלתי וחרטה דמעיקרא הוא אי לא כמ"ש לעיל שהי' משה מסופק בדבר, וא"ל הקב"ה כן דברת ויפה כוונת האמת שכך היה כוונתי תוהא אנא על הרעה תיכף ימוד אשר דברתי לעשות לעמי בשעת הדיבור על תנאי היה דברי וכנ"ל ודו"ק וזהו שסיים משה וא"ל מותר לך מותר לך אין כאן נדר אין כאן שבועה ר"ל כיון שהי' רק על תנאו כנ"ל: במדר' תנחומא ואתחנן אל ד' למה כדי שיכנוס לארץ זה"ש בתהלים ס"א שמעה אלקים רנתי אל תתעלם מתחינתי א"ל מה אתה מבקש א"ל מקצה הארץ אליך אקר' בעטוף לבי א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף וכו' ותמו' ונ"ל דבספ"ק דסוטה אית' מ"מ נקבר אצל בית פעור כדי לכפר על מעשי פעור וכ' תוס' שם ב' המדר' דבכל שנה עולה לקטרג וע"י קברו של משה חוזר ושוקע ע"ש, וק"ל הרי משה מסר נפשו על ישראל שאמר מחני נא וכמש"כ במדר' תנחומא ס"פ תשא שעי"ז נקראו על שמו, וא"כ כשהתפלל משה תקט"ו תפילות הו"ל להקב"ה להשיב לו כי תלוי בזה כפרתן של ישראל והיה בעצמו מוסר נפשו למיתה עבורם, ונ"ל דקטרוג פעור הוא רק באין ערש"מ, דאי עושין רצונו ל"מ הקטרוג כלל שהקב"ה דן האדם באשר הוא שם, ובגמ' דערוכין איתא אילו נכנס משה לא"י והי' לו זכותי' דא"י הי' מבטל יצר דע"ז, וא"כ א"צ לקברי נגד בית פטור ושפיר התפלל, וזה"ש ואתחנן אל ד' והל"ל לד', לז"א למה כדי שיכנס לארץ ר"ל ולבטל שם יצר' דע"ז והיינו אל ד' בשביל ד', זה"ש שמעה וכו' מתכונתו א"ל מ"א מבקש א"ל מקצה הארץ אליך אקרא והל"ל לך, אבל ר"ל אליך בשבילך אקרא והיינו בעטוף לבי בצור הו' לב האבן יצרא דע"ז והוא ירום ממנו יבוטל על ידי בא"י לכן תנחיני שמה ושאלת ד' הי' מ"א מבקש הרי כפרתן של ישראל תלוי בזה והשיב לו אם אכנס לא"י א"צ כפרה כנ"ל ודו"ק – גם יובן קרא ראשון שמביא שמעה אלקים רנתי היינו תחילה שבח המקום ואח"כ הקשיבה תפלתי ואל תתעלם מתחינתי כמשמע' דהכי ילפי' בש"ס ע"ז ד' כ"ה ובמד' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל מנ"ל ממשה שאמר אתה החילות להראות וכו' וזהו ג"כ כוונת ה"פ לשמוע אל הרנה תחילה שבחו של מקום ואח"כ אל התפלה, ואמר מקצה הארץ וכו' יר' עפי' פי רשי' כאן פי' ואתחנן אתה החילות וכו' אחר שכבש ארץ סו"ע סבר הותר הנדר וכו' לז"א מקצה הארץ דייק' אחר שכבשתו מקצת הארץ, אליך אקרא דאולי היתר הנדר – ואמר אליך דייק' אקרא ביחוד גמור אליך וכמ"ש כאן ואתחנן אל ד' והומ"ל לד', וכתיב אל ד' והטעם בזה נלע"ד דארז"ל אסור להרבות בשבח המקום משום דמחזי כאילו סיימתינה לכול' שבחי דמרך וכתיב אם יאמר איש כי יבולע כי מי ימלל גבורות ד' וכתיב לך דומי' תהלה, אמנם נ"ל היינו אם גם אחרים שומעים שאז שייך סיימתינהו וכו' כהאי דנחית קמי'. דרבה וכו' אבל ביחיד ב"א לקונו לבד ואין אחרים שומעים הו"ל כמו בפניו מותר לומר שבח המקום ב"ה דלא מחזי כאילו סיים כולי' שבחי אם מ' שאין אומרים בפניו רק מקצת שבחו גם באדם, ואם מפני שאין אחרים שומעים, והר"ן סוף י"ב דרשות ביאר ההבדל בין קול לו או קול אליו, דתיבת אליו מייחד יותר אל הנסתר לכן דרז"ל וישמע הקול מדבר אליו משה שמע ואין כל ישראל שומעין עש"ה, ונ"ל ה"נ בלשון נוכח יש הבדל זה בין תיבת לך לתיבת אליך, דתיבת אליך מייחד יותר אל הנוכח בינו לבינו ממש שאין אחר שומע, לכן נ"ל לך דייקא שגם אחר שומע באופן זה דומיה תהלה משום סיימתינהו וכו', אבל בשיר הכבוד יסדו אנעים זמורות ושירים אערוג כי אליך דייק' בייחד נפשו תערוג, וזה"ש ואתחנן אל ד' דייקי אליו בייחוד: ור"ל בלחש שאין אחר שומע לאמר ד"א