דברי מהרי"א חלק ב רלח

ומשמש עומד על רגליו כי לא נס ליחה ולא כהתה עיני, ומזה הטעם נ"ל כוונת רש"י ר"פ מטות לחלק כל הנביאים נתנבאו בכה לפי שנפלו על פניהם ברתת וחלחלה ובביטול חושיהם ידעו אח"כ רק תוכן הענין ולא ממש הדברים כהווייתן כה אמר ד' דייקא ר"ל כדמיון זה אמר בלשונו, אבל משה לא שכח דבר כי עמד בחושיו ואמר זה הדבר הדיבור ממש אשר ציוה ד' אלה הדברים וכו' דייקא כי פנים אל פנים לא נפל ע"פ ארצה אלא עומד כנגדו ממש כנ"ל – והת"ש בבכור שור דקדק על לשון חז"ל עומד ומשמש דהל"ל חי ומשמש, ועוד הא קרא וימת כתיב ואיך אפשר לומר שלא מת מגז"ש דשם שם, ונ"ל חדא מתי' באידך דצדיקים שמוסיפים תמיד בשלימות נקראים מהלך מדרגא לדרגא, משא"כ מלאכים נקראים עומדים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, והטעם הוא כי האדם הוא משותף עם היצה"ר וחומרו הגשמי המונעו מקנין השלימות ואם היצ"ט מוצא שגובר שכלו עליו, הרי מהלך הוא בבחירתו, משא"כ השכלים נבדלים מגוף ויצה"ר הם מוכרחים בשלימותם ועבודתם נקראים עומדים, וא"כ נ"ל דמרע"ה באותן מ"ם יום שהי' בהר לחם לא אכל ומים לא שתה, הרי פסק ממנו כח החומר ויצה"ר לגמרי והי' כאחד המלאכים, לא הי' נקרא מהלך באותן הימים אלא עומד וכמ"ש בהדי' ואתה פה עמו"ד עמדי, עמוד דייקא, של"ה מהלך, וזה"ש וימת שם משה וכו' מבחנתו שהי' מהלך תמיד כמו ויהי שם עם ד' ארבעים יום וכו' לחם לא אכל וכו' הרי עומד הי' ומשמש עומ"ד דייקא אף כאן עומ"ד ומשמש ולא מת אלא מבחינת מהלך ומשמש, ולהיות כי לשון מיתה הוא נופל על ביטול הדבר ממציאותו הראשון כמ"ש גבי כלים שבירתן הוא מיתתן ועי' תוס' במס' חולין צ"ו בד"ה כ"י וכו' ועי' בתויו"ט בנדרים פ"א מ"ד בד"ה כ"י וכו' א"כ כיון דגלי קרא בגז"ש שם שם דעומד ומשמש ומציאות זה כבר הי' לו כן בחיי חיותו עפ"י ד' ואתה פה עמוד עמדי וכתיב ויהי' שם עם ד' ארבעים יום וכו' שפיר קאמר לא מת משה, יר' לא נתבטל ממציאותו הראשון דממדריג' מהלך כבר פסק ממנו ונתבטל מאז שא"ל הקב"ה ואתה פה עמו"ד עמדי וכו' וע"כ לא מת לא נתבטל דבר ממציאותו אלא שנעלם מעינינו: אאמו"ר הג' זצוק"ל כתב עפמ"ש מהר"א אשכנזי בס' מכלל יופי על קהלת ד' ע"פ ושבח אני וכו' על אחז"ל יעקב אבינו לא מת וז"ל ידוע ששנוי השם גורמת נשמה חדשה וכשקרא הקב"ה ליעקב ישראל נזדמנה לו נשמה חדשה נוספת על הראשונה וכשנמכר יוסף נסתלקה ממנו הנשמה הראשונה של יעקב וסבלה צער פירוד מן העולם דהיינו צער המות וכו' וכשנתבשר שיוסף מלך במצרים כתיב ותחי רוח יעקב אביהם שחזרה אליו הנשמה וכו' של יעקב וכשמת יעקב נכתב בסוף ויחי בכ"מ ישראל ולא הוזכר שמו של יעקב כי כבר סבלה צער מיתה ותרי קטלא לא קטלינן לי' והנשמה של יעקב עדיין קיימת הי' ומשוטטת בעולם וחופפת על בניה ומחפה עליהם וכו' עכ"ל ודפח"ח, והנה כי כן נאמר כן גם במרע"ה גבי חטא עון העגל שאמר מחני נא מספרך וכו' וכתיב ויחל משה וכו' ודחז"ל במס' ברכות ד' ל"ב שמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם ופי' רש"י ויחל לשון חלל ר"א הגדול אומר מלמד שעמד בתפילה עד שאחזתו אחינו אישתא דגרמי, סבל צער מיתה, והקב"ה השיב לו אז ואדעך בשם וכו' וראית את אחורי וכו' משמש לקרא לו שם חדש וכדאיתא במס' מגילה ד' י"ג אלה בני בתיה וכו' אבי גדור חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים זניח שהזניח עונותיהן וכו' ע"ש, יזה נ"ל המשך הפ' בפ' תשא ויאמר ד' אל משה גם הדבר הזה וכו' אעשה, ופי' רש"י שלא להשרות שכינה על או"ה ועי"ז אדמך בשם דייקא יקרא שמך אבי חבר שחיבר ישראל לאביהן שבשמים ושם חדש גרם לו נשמה חדשה, בראיי' אחוריים שע"ז תקני בשחרית דשבת ישמח