דברי מהרי"א חלק ב רלו

זה הי' טענת אהרן ומרים הרק אך במשה דיבר ד' וכו' וא"כ אינו מלך ולמה א"כ ויקהל משה וכו' ולא הלך אצלם כשמואל, וא"כ לפי דיבורם לא נהג בעניוות, לז"א וישמע ד' והעיד עליו והאיש משה ענו מאד וכו' דודאי מלך הוא, דאם יהי' נביאכם ד' וכו' לא כן עבדי וכו' ותמונת ד' יביט ואין לכם דמיון לו, אמנם ע"י העגל נאמ' לך רד ודחז"ל לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם וכו' ואית' משובח שבשמות הוא שם אדם וזה"ש והאיש משה ענו מאד מכל האדם וכו' דייקא לפי שדורו ישראל היו במדריגת אדם והוא מלך שפיר עבד שלא הלך אצלם, אבל אם הם חוטאים אינו מלך רד מגדילתך כתיב ומ"מ לא הלך אצלם אזי איכא שמואל דעדיף מיני' בעניוות, ובזה מובן אצלי הכונה במרז"ל ריש חגיגה דף ד' ר"ע כי מטי להאי קרא בשמואל כ"ח ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי וכו' ימה שמואל הצדיק הי' מתיירא מן הדין אנו עאכו"כ, שמואל מאי הוא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אליקים ראיתי עולים עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתי' למשה בהדי' א"ל דלמא ח"ו לדינא מתבעינ' קום בהדאי דליכא מלתא דכתב באוריית' דלא קיימתיה והק' בתוס' דהל"ל בקיצור שיעיד לו שקיים הכל, ונ"ל לתרץ דשמואל נתירא שמא מתבקש הוא בדין ולא ידע בנפשי' במאי חטא זולת בזה שהחזיר אצל ישראל לדונם ולא הי' למד ממשה דנשיא הי' ואין כבודו מחול, וא"כ דמורא זו עלה על ראשו ל"ה יכול לומר למשה שיעיד לו שקיים הכל שהרי אדרב' לא עשה בזה כמשה, אבל א"ל ליכא מלתא דכתבה באורייתא דייקא דענו חסר כתיב על משה מה"ט גופא וע"כ כדין עשה שמואל וכנ"ל, ואיתא גדול השלום שאפי' עובדים ע"ז הקב"ה מוחל להם חבור עצבים אפרים הנח לו, וזה"ש משה במליצתו על חטא העגל אנא חטא עם הזה וכו' והל"ל חטאו, אבל ר"ל חטא העם הזה כולם כאיש אחד בחבורה ואגודה א' ולכן אף שהיא חטא' גדולה ויעשו להם אלהי זהב, מ"מ חבור עצבים הנח לו, וכיון שעיקר טעמו שלא נהג בעניוות לילך אצלם לדונם משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לז"א תו בתפלתי ועתה אם תשא חטאתם מה"ט משום האחדות יש לו ת' שאני מלך, ואם אין א"כ אינני מלך כמ"ש לך רד מגדולתך וליכא תו' הנ"ל, ע"כ מחיני נא מספרך אשר כתבת עלי והאיש משה ענו מאד וכו' ולכן אף שא"ל ד' סלחתי מ"מ כתיב מיהת ענו חסר יו"ד על שקילל א"ע וכמ"ש בזוהר פ' בהעלתך ובס' מקור חכמה ואיתא בספרי יחד שבטי ישראל יר' כשהם כולם אגודה א' ולא כשהם שתי אגודות עי' אבודרהם בתפלת ר"ה וזה"ש משה התנצל א"ע בזה קודם מותו על שלא הלך אצלם ויהי בישורין מלך זה משה ואין כבידו מחול לכן בהתאסף ראשי העם, ולא הלך אצלם כמו שמואל אלא ויקהל משה וכו' ואעפ"י שחטאו בעגל ונאמר לך רד מגדולתך מ"מ להיותם יחד שבטי ישראל דייקא וחבור עצבים הנח לו כנ"ל וגדול האחדות – מאאמו"ר הנ' זצוק"ל: אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, וביארו לפי התרגום אונקלס דשכינתי' בשמי' בסעדך ותוקפי' בשמי' שמיא וז"ל הילקוט רוכב שמי' בגאותך כישראל ערש"מ רוכב שמים בעזרך וכשאין ערש"מ כביכול בגאותו שחקים ותמו' וכחם אאמ"ו הג' זצוק"ל וז"ל דבס' אפ"ו ביאר ההבדל בין עזרה ובין ישועה כי העזר הוא מהקב"ה בעצמו בלי אמצעי כמ"ש ד' לי בעוזרי וכו' והישועה הוא ע"י אמצעים ואיתא במדרש ורש"י ויעל מעליו אלקים מלמד שהאבות הן הן המרכבה דשכינה שרת' עליהם והי' ד' עצמו בעוזרם וכשגרמו עונות נסתלקה שכינה ומשגיח עלינו להושיעני תמיד ע"י אמצעים וזה נ"ל נוסח התפלה עזרת אבותינו אתה הוא מעולם עזר"ת דייקא אח"ה בעצמך היית בעזר"ת אבותינ"ו אבל מגן ומושי"ע לבניה"ם אחריהם בכ"ד ודור רק