דברי מהרי"א חלק ב רלה

של כ"ק א"ז הג' ז"ל דאיתא במ"ר איש אלקים מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים נר' הכונה עפ"י מ"ש בעקידה פ' זו בארוכה ואני אקצר יש בבני אדם שלש מדרגות לפי השתנות אופן פעולתיהם ומעשיהם בעוד בחיים חיותם האחת היא מדרג' ריב בני אדם בעבור המשכם בחייהם תמיד רק אחרי תענוגים גופניים ותשוקת חמריות נדבקה ואחזה נפשה עם גופם בחוזק כל כך עד שכמעט גם המות לא יוכל להפריד ביניהם לצמיתות כשאחז"ל נפש הרשעים היא קשה לצאת מהגוף כצמר הנאחז בקוצים אשר לא יוכל להנתק ממנו על נקלה ובגופת המת ממחלקת בני אדם כאלה דבקים עוד ענינים רעים ונפסדים מהנפש והיא נכספת עוד אל עניני החומר עד שנחשבת כדבוקה ונאחזת עוד עם הגוף גם אחרי הפרדה כבר ממני וע"כ צותה התורה שתטמא בעבור זה וכוחות הנפש כאלה עם הגוף קראו חז"ל בשם מזיקין ורוחות הטומאה, השניה היא מדרגת אותם השלימים המעטים אשר הם יחידי סגולה אשר היו מתגברים תמיד בחייהם על חמרם ולא נמשכו כלל אחרי תשוקת גויתם, אפס אם גם בעבור זה לא היתה מעולם יד גופם וחמרם שלטת על נטיית נפשם להיות נכנעת לפניהם ונמשך מזה שגם בעת מותם אין נפשם דבקה ומשתוקק עוד כלל אל הגוף בכל זאת לא יכלו להטהר גם הם בתכלית השלימות באופן שתפר ותופשט במותם נפשם המשכלת מעניני החומר לצמיתות כי עוד דבוקים ואחוזים בה זמן מה ענינים קלים וחלושים ממנו עד שיופשטו ממנה אח"כ הפשטה גמורה וממדרגה זאת היה אליהו בעלותו בסערה השמימה כמו שאמר הרד"ק לרמוז על זה שבגלגל אש נשרפו בגדו וכלה בשרו ועצמו ר"ל שכל עניני גופי וחמרו אשר דבקו עוד בנפשו תמו אח"כ עד שרוחו לבדה שבה אל ד' אשר נתנה ושאר הצדיקים שנדמו אליו אשר מהם נאמר כי זכו להכניס בעדן גן ד' בגוף ונפש, השלישית הוא מדרגת מרע"ה שהיה היותר שלם בבני אדם אשר בעת מותו נעשתה ההפרדה היותר שלימה בין גופו הגשמי לנפשו הרוחנית באופן שלא נשאר שום קישור כלל ביניהם כמו שהוא באמת התכלית הנרצה מהקב"ה בבריאת האדם כמ"ש וישוב העפר על הארץ ר"ל מבלי שום עירוב מענין וכח נפשיי עוד והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה וע"כ לא הי' בגופו שהי' רק עפר שום טומאה כלל ונתעסק הקב"ה עמו מכל זה נר' שמדרג' משה הי' נשגבה יותר ממדרגת אליהו הגם שמשה מת ואליהו לא מת אבל הפרדה שלימ' שישוב העפר אל הארץ כמו שהי' אצל משה זה המיתה יותר נשגבה ומובחר ממעלת אליהו כי אצל משה לא יתערבו הכחות הנפשיות בהגופני' עד שהי' כל אחת בפני עצמה וז"כ איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה איש ר"ל שלא נתערבו כחות הרוחניות וכחות הגוף וז"כ אשר בירך משה איש האלקים לפני מותו על זה קשה האיך שייך אצל מרע"ה לשון מיתה ע"כ אמר הכתוב שהי' איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה איש ר"ל שכחות הרוחניות וכחות החומריות לא נתערבו אצל משה והיתה כל אחת ואחת בפני עצמה ע"כ כתיב לפני מותו כנ"ל] בפ' הברכה ויהי בישורון מלך וכו' נ"ל בהקדים בפ' בהעלותך ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' וישמע ד' והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו' וחמי', ונ"ל לפמ"ש מפורשים בטעם שכתיב והאיש משה ענו וכו' חסר יו"ד לפי ששמואל עדיף טפי בעניוית שהו' הי' מחזיר בכל ערי ישראל ודן אותם בעריהם, אבל מרע"ה כתיב ויקהל משה וכו' וכמ"ש בשבת נ"ו וא"כ ה"פ משה ענו מאד ענו חסר וה"ט מכל האדם אשר ע"פ האדמה אז בימיו, משא"כ בדירות שאחריו איכא שמואל דעניו טפי, אבל הק' המפורשים מ"ט לא עשה משה נמי הכי כמו שמואל ותי' בס' כרם חמד פ' ויקהל לפי שה' מלך וא"ז בידו למחול על כבודו וגנאי הי שילך אצלם, וא"כ