דברי מהרי"א חלק ב רלג

פשוטה מורה רחמים קול פשוט רומז לצדיק ישר שאין עיקולי ופשור' ואח"כ תרועם המור' על מדה"ד כמ"ש תרועם בשבט ברזל וכו' תרועת מלחמה לדון את הציבור והקב"ה מקדים רחמים לרוגז תקיעה תרועה מלך וציבור הם הבינונים ונגד זה שע"ד רמז' תור' תרי קראי זכרון תרועה ויום תרועה יהי' לכם דז"ל הרמב"ם פ"ג מתשובה אעפ"י שתק"ש בר"ה גזה"כ הוא וכו' עור' ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו וכו' חזרו בתשובה הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם וכו' וזהו לפי שקול השופר מחריד ומעורר את האדם אלו ב"א השוכחים האמת היו' הבינונים אבל הצדיקים גמורים שרובם כולם זוכרים האמת תמיד א"צ להתעורר קול השופר ודי להם גם בזכרון תרועה לכד דמה שפועל הקול תרועה אצל הבינונים פועל הזכירה שהוא יום תרועה יום הדין בצדיקים וזה נר' כונת הר"מ אחר שסיים לפי' שצריך כל אדם שיראה א"ע כל השנה כולו כאלו חציו זכאי ומ' ענין זה נפגו וכו' ופי' הלח"מ מ' ענין זה כלומר מ' שבשופר מזהירין וכו' א"כ מאי לפיכך שכ' תחילה הא זה ברייתא ארוכה היא בקידו' מ' לעולם יראה א"ע חציו וכו' ולא תלי' בענין השופר בר"ה אמנם כוונתו דרמזי השופר שהקדים זהו רק לבינונים משא"כ לצדיקים גמורים שכבר רובן זכיות א"צ רק זכרון תרועה די לכן סיים הרמ' לפי' ירא' כ"א א"ע בינוני – וזה הטעם דתורי הקדים לו' כתוב זכרון תרועה בפ' אמור ויום תרועה בפ' פנחס ולגמר' דמשני כאן שחל בשבת ודאי ק' כיון דברוב השנים אינו חל בשבת טפי ה"ל להקדים תחילה יום תרועה אבל לפמ"ש נכון דרמזה תורה זאת הא דר"ה מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון וכמ"ש לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וכו' לכן כתי' תחילה דבר אל ב"י וכו' שבתין זכרון תרועה בצדיקים מקרא קדש דייקא סמך לזכרון תרועה לפי שהם תחינה נדונים ואח"כ בפ' פנחס כ' יום תרועה שהציבור נדונים הם בינונים ורשעים צריכים התעורר בקול שופר מחריד כטעם הרמב"ם והקב"ה מקדים רחמים לרוגז – וזה נ"ל כונת המסורה זכרון ג' – זכרון תרועה – אין זכרון לראשונים אין זכרון לחכם עם הכסיל יר' זכרון תרועה דכ' תחילה וק' אין זכרון לראשונים ר"ל אין ראוי לכתוב זכרון תחילה וראשון אלא יום תרועה ה"ל להקדים בראשונה לפי רוב השנים שחל ר"ה בחול לפי תי' הגמ' לזה בא המסורה מתרץ אין זכרון לחכם הוא הצדיק השומע לילד מסכן וחכם הוא היצ"ט עם הכסיל הוא ההולך ושומע מלך זקן וכסיל היצה"ר כי אצלם בעי יום תרועה בקול ונא סגי בזכרון ורמיז' התורה מלך נכנס תחילה להקדים רחמים לרוגז – וכן נ"ל עפמ"ש הגאון ר' סעדי' בי' טעמים שלו על מצו' תק"ש וז"ל הענין הג' להזכירנו מעמד ה"ס שנאמר בו וקול שופר חזק מאד ויקבל על עצמינו מה שקיבלו אבותינו על עצמם הענין וי"ו הוא להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנחנו נמסור נפשינו על קדושת שמו ויעלה זכרונינו לפניו לטובה ונ"מ בין ב' טעמים אלו לפי' טעם וי"ו הוי הזכר לצדיקי' ג"כ ולפי טעם ג' הוי הזכר רק לבינונים וזה נ"ל כונת הכ' תקעו בחודש שופר בכסא וכו' כי חוק לישראל ר"ל אלו הצדיקים מלבד זה מוסרים נפשם לקדושת השם אבל משפט לאלקי יעקב לכלל האומה להזכירם מתן תור' שיקבלו עליהם כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל וז"כ הפסיקתא הרנינו לאלקי עוזינו הריעו לאלקי יעקב יר' להזכיר זכות קבלת התורה מורשה קהלת יעקב ושואל אח"כ ולמה ישראל תוקעין בשופר בר"ה ישרא"ל דייקא הערצש"מ ותי' כד שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכה אותם בדין ר"ל שע"י קבלת מסירת נפש כעקידת יצחק בדין זוכים לדונם ברחמים – עוד נ"ל כי ב' טעמים עוד לשופר א' הוא בדרך שממליכים מלך וכמ"ש שתמליכוני עליכם ב' להזכיר העקידה ונ"מ דלטעם א' לאו דוקא בשופר דה"ה בכל מיני זמר נמי גם טעם א'