דברי מהרי"א חלק ב רלב

בתשובה ופוק' בידינו והיא היום אם בקולו תשמעו ובעו"ה מחולל שמו הגדול על ידינו וכ"מ שגלו גלתה שכינה עמהם ולא די שאין אנחנו עוסקים בתשובה לקרב הגאולה אלא אפי' אנחנו מרחקים הקץ במעשינו הרעים ובית שני חרב בשביל שנאת חנם ועדיין השטן מרקד בינינו שני אנשים עברים נצים איש את רעהו חיים בלעו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכל א' ניצב לריב ומריבה ומחלוקה בישראל בשביל כבוד עצמו למען הרבות כבודו המדומה ובעוה"ר רבו המלשינים ומספרי לשה"ר והולכי רכיל אשר אינם חסים על כבוד המקום: והנה על פסוק ויעבור ד' על פניו ויקרא ד' ד' וכו' דרשי' בגמ' מלמד שהתעטף הקב"ה בטלית כשליח ציבור וקרא וכו' וברית כרותה מלפני כל זמן שבני יעש' כזה אינן חוזרת ריקם מלפני וכו' ותמהו כל המפורשים הא קרוב לאלפי שנה שאנו קוראים הי"ג מדות ועדיין לא נושענו ותי' הח"י כל זמן שיעשו היינו אם בנ"י עושים הי"ג מדות כמוני מה אנו מרחם וכו' וזה באמת קשה מאד לעשות ולהתנהג מדת הקב"ה ותו' זה אינו מספיק לכ"ע דהנה הק' הרא"ש דאיתא מה כתוב ב"פ ד' ד' ותי' א' רחמים קודם שיחטא וא' לאחר שיחטא והק' הרא"ש קודם שיחטא רחמים למה לו ותי' דעל המחשבה רע הקב"ה מוחל וזהו רחמים קודם שיחטא אבל לפי"ז הא ודאי שאין הפירוש עד שיהי' בני עושים כך דהא אדם לא יוכל לרחם על אדם שחושב עליו מחשבה רע שהרי אינו יודע מחשבות וזה"ש דהע"ה אם ראית בלבי לא שמע אלקים דהיינו אם העון רק בלב במחשבה זה אינו מעניש ד' אבל באדם אינו כן אלא ע"כ צ"ל כפי' המפרשים דהא דכתיב תרו ד' הראשון לא קאי אל י"ג מדות אלא ה"פ והכי קאמר קרא הקב"ה ששמו ד' קרא ה' רחום וחנון וכו' שיש פסיק בין השמות בין שני ד' - ד' עי' תוס' ר"ה י"ז וא"כ ע"כ הוי עד שיעשון בני במעשה דהראשון ד' קודם שיחטא זה לא קאי בצירוף י"ג מדות וז"ש למה ד' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה דהיינו משום דכתיב חד ד' מרחוק ע"י פסיק א"כ ע"כ הוי פירושו ע"י מעשה ובעבור זה בעוה"ר תעלים וכו' וזה פי' המסורה כנגע נראה לי בבית מרחוק ד' נראה לו משום דהנגע היינו החטא כמ"ש בנגעו בני אדם הוא רק בבית בפנים במחשבה ורק לו דייקא וע"ז לא מעניש הקב"ה ומשום זה מרחוק ד' נראה לו היינו משום זה כתיב ד' ראשון בפסיק כדי שנוכל לעשות כמדת השי"ת ודו"ק: בתהלים כ"א והוא המזמור של יום ומזמור של ר"ה – תקטו וכו' בכסא ליום חגינו כי חוק לישראל וכו' ונ' דז"ל הפסיקתא הרנינו וכו' ולמה ישראל תוקעין בר"ה בשופר כדי שידין הקב"ה אותם ברחמים וכו' ויזכה אותם שנאמר עלה אלקים בתרועה וכו' אמר אסף הואיל ובשופר זה הקב"ה מרחם על ישראל ומזכה אותם בדין היו זהירים להיות מעלים שופרות בר"ה ומתריעים לפני קב"ה והוא מרחם על ידם ומזכה אותם בדין מנין ממה שקרינו בענין מזמור הרנינו לאלקים עוזינו הריעו לאלקי יעקב ע"כ וילה"ב א' מה זו שאלה למה תוקעין וכו' רחמנא אמר תקעו וכמו שה"ק גמר' בר"ה וי"ו הכי, ב' פתח בתוקעין וסיים ומתריעין ג' ברחמים לפנים משוה"ד הוא ויזכה אותם בדין דייק' ונ"ל דאי' בר"ה ו"ו אר"ח מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין מקמי דליפוש חרון אף ר"ל לפי שהמלך המובחר שבעם מועטים עונותיו וסתמא כיון שזכוותיו מרובים יוצאי זכאי בדין ואז"ל בסוכה י"ד תפילות צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות – ובר"ה דף ל"ד ולפי מקראי דכל תרועה בעי תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה וטעמ' נ' כיון דג' כתות ליום הדין ולהיות צדיקים פועלים רחמים ולכן הם נכנסים תחילה כמו מלך מקמי דליפוש חרון אף ר"ל כדי שיגזרו הרחמים קודם שיבואו עונות הציבור ולכן בעי נמי תקיעה