דברי מהרי"א חלק ב כב

המה"ש מצד נשמתו שלא נהנה בחטא אדה"ר וראוי שלא אסבול בעונשו ג"כ, לכן אעברה נא ואראה וכו' והשיבו הקב"ה כנ"ל לז"א ויתעבר ד' בי למענכם ויאמר ד' אלי ר"ב ל"ך ר"ל האמת כי מצידך גדול ור"ב אתה ואין לך חטא מיתה, אבל ר"ב ל"ך אני דנתי הק"ו ממלאכים עליך משום ר"בת בני האדם יחטיאו אותך לא ידון וכו' בשגם הוא בשר וכן היה באמת, וגם ר"ב ל"ך בע"ד שלך בגזירה של אדה"ר גם אתה בכלל כתי' הנ"ל הוכלל בק"ו ב"שגם הוא ב"שר גם הקנה נהנה קצת לכן אל תוסף וכו', וגם י"ל דה"פ לא ידין ר"וחי ב"אדם וכו' עד"ה כי ר"וח מלפני יעטוף ו"נשמות ור"ל ר"וחי ב"אדם ה"נשמות כולן שתליתי באדה"ר לא ידון לעולם אפי' ר"וחי התלוי בקנה הוא שמוציא רוח והוא ב"שגם ונשמת משה בשגם הוא בשר וכנ"ל עכ"ד של אאמו"ר זצוק"ל: עוד כ' אאמו"ר הג' זצ"ל גם יובן כפשוטו עפ"י גמרא משה מה"ת מנין שנאמר בשגם הוא בשר וכו' ונ"ל לפרש המשך וכוונת הפ' דארז"ל ר"פ חלק לעולם הוי קבל וקיים, ומה"ט נ"ל שהי' משה חי ק"כ שנה, משא"כ שני דורות של רוב העולם קצובים רק שבעים ובגבורות שמונים שנה לפי שהי' משה עניו מאד, ואית' פ"ק דסוטה ה' בשר כתיב ונרפא ופרש"י מי שהיא עניו ומשים עצמו כבשר וזה"ש הכ' ב"שגם הוא ב"שר זה מ"שה גימט' ב"שגם לפי שהי' עניו מאד כבשר, לכן והיו ימיו ק"כ שנה ועי' בשמן ששון ס"פ נח לבעל מג"א, ובזה נ"ל נמי הי' להיפוך דלא תקשה דהו"ל למשה לחיות יותר משני דורות הקצובים לו לפי שהי' עניו והוי קבל וקיים אמנם לפמ"ש א"ש אחר אשר כבר הקב"ה גזר אומר עליו ב"שגם ה"וא בי ב"שר, היה קצת מוכרח להיות עניו, אבל באמת מבחירתו עניו הוה לכן אמר בישגם הוא בישר הוא דייק', ולא אמר יהיה בעתיד, אלא הוא כבר גם קודם אמירתו זאת בבחירתו ומה"ט יתוספו לו עכ"פ חמשים שנה על שבעים שני הדורות והיו ימיו ק"כ שנה וכנ"ל וכתיב וענוים ירשו ארץ, וא"כ אפוא זה"ש משה בתפלתו ד"א אתה החלות להראות את עבדך וכו' ר"ל כבר מקדם בתחילת התורה בפ' בראשית הראית אותי שם לבאי עולם ואמרת עלי ב"שגם ה"וא בישר וכו' וכתיב ב"בשר ונרפא וכו' וכתיב וענוים ירשו ארץ לכן אעברה נא ואראה את הארץ וכו' והשיב לו הקב"ה מטונך רב לך אל תוסף דבר וכו' ר"ל ממקום שבאת שאמרתי אליך ב"שגם הוא ב"שר מוכרח היית קצת להיות עניו ולא יתייחס בשפלות לגמרי לך אלא ר"ב ליך מצידך לבד ל"ה אפשר להיות עניו כ"כ, וגם על העניות שמבחירתך הרי ר"ב ל"ך דיוקא ד"ו ל"ך בריבוי חמשים שנה כמנין ליך שהרביתו לך יותר על שני דורות של שבעים שנה כמ"ש והיו ימיו ק"כ שנה לכן אל תוסף דבר אלו עוד בדבר הזה דייקא בשביל דבר זה שבקשת גופא משום תשובתך וכנ"ל ודו"ק עכד"ק של אאמו"ר זצ"ל: והנלע"ד כתבתי כבר, ונ"ל עוד לפמ"ש מקודם מובן הקרא וגם המדר' בפ' תשא ואשב בהר א"ר הונא ב"א שישב להתיר נדרו של יוצרו ומה אמר לו דבר קשה, א"ר יוחנן דבר קשה אמר לפניו תהית אתמהא א"ל תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי אותו שעה אמר משה מותר לך מותר לך אין כאן נדר ואין כאן שבועה וכו' ועי' ידי משה ומ"כ בפי' אתמהא אין לך דבר קשה מזה ששאול תהית פי' התחרטה כי לא אדם אל ויתנחם, ונ"ל לרכך הקושיא בדבר הזה דקרא קשי' וינחם ד' טל הרעה אשר דיבר לעשות לעמו ואיפכא הל"ל וינחם ד' על אשר דבר לעשות רעה לעמו, אמנם לפמ"ש א"ש דודאי לא נתחרט על אשר דיבר וכו' כי לא אדם הוא ויתנחם, אבל חרטה דמעיקר' הי' שהדיבור ואכלם הי' בפי' על תנאי ועתה הניחה לי ואכלם, אבל אם לא תניח לי אלא תרבה בתפלה לא אכלם וכיון שהרבה משה בתפלה