דברי מהרי"א חלק ב רכו

ישיב וינחם מלעשות כן עוד, ב' הרבה ב"א מורים לעצמם איזה היתר לתפוס בממון אחרים וקיי"ל באין פסידה לא עביד אינש דינא לנפשי' בכן מחויב כל א' כעת בעשי"ת להוציא מתחת ידו כל ממון ספק גזל של חבירו ולהניחו ביד הב"ד עכ"פ למען נחדל לעשוק ידינו וזולת זה אין התפלה מתקבלת ועון בצעם בראש כולם כתיב ואז"ל דור המבול לא נחתם גז"ד אלא על הגזל ומי שיש לו לקבל על חבירו מצוה לדון ביניהם להציע משפטם לפני ב"ד או קהל יצ"ו כעת בעשי"ת יותר כאז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה, ג' ז"ל הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה החובל או המקלל את חבירו או גזלו וכיו"ב אין נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו אעפ"י שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו מחילה אפי' לא הקניטו אלא בדברים וכו' לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של ג' ב"א מרעיו וכו' אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהי' נוח לרצות וקשה לכעוס מוחל בלב שלם ובנ"ח ואפי' היצר לו וחטא הרבה לו לא תקים ולא תטור וזהו דרכם של זרע ישראל אבל העכו"ם אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל היו: עוד נ"ל בטעם המנהג של ישראל תורה הוא בדרשת הרב לדרוש תחילה דבר הלכה ואח"כ אגדה עפ"י י"ג מידות הרחמים כתיב ורב חסד ואמת ובגמ' איתא אילפא רמי' כתיב ורב חסד וכתיב ואמת מתחילה ואמת לבסוף ורב חסד והני בחסד ואמת יכופר עון היינו מלמעלה למטה אבל בשני חלקי תורה הנ"ל תורת אמת ותורת חסד הר"ש ז"ל בה' שם מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין דלאו אורחא דארע' למשביק להת"ח לבסוף ודאי עש"ה דכבוד התורה עדיף להקדים גם בדרשה דבר הלכה לפני הת"ח ואח"כ אגדה לפני העם כנ"ל – עכ"ל אאמ"ו הג' זצוק"ל: הנביא עמוס סי' ג' אמר אם יתקע שיפר בעיר ועם לא יחרדו ויל"ד הל"ל היתקע בה"א התמוה שכן הקדים שם הילכו שנים הישאג ארי התפול הציפור וכו', ונ"ל בהקדים איוב סי' ז' מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחנינו ויובן כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש ואז"ל אפילו ריש גבגית' משמי' מוקמי' לי' ואז"ל בתענית כ"א אבא אימנ' הוי אתי לי' שלמא ממתיבתא דרקיע כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא וכו' והיי' לפי' שמשמי' מוקמי לי' אמנם נגד זה לפי גודל המעלה והחשיבות מי שנתמנה פרנס על ציבור עליו ג"כ להורות לעם ד' דרכיו ולהכות באגרוף רשע עד דאזיל כל מי שיש בידו לימחות ואינו מוחה הוא נתפס ונענש עליו כמ"ש רש"י פ' דברים ע"פ ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב ובמס' שבת אז"ל בטעם ממקדשי תחלו מ' שלא מיחו בידם והנה תיבת מ"ה הוראתו לפעמים על ריבוי כמו מה רב טובך וכו' וגם לפעמים הוראתו על מיעוט כמו נחנו מ"ה וז"ש מה אנוש כמה חשובהו' כי תגדלנו אתה אבל נגד זה מה אנוש מה הו' ובמה נחשב הו' כי תשית אליו לבך לדקדק עמו על אשמת העם וזה טעם הוי"ו וכי תשית וכו' להורות שתיבת מה אנוש מושך א"ע ואחר עמו ומפרש כונתו בפ' הב' ותפקדנו לבקרים חשיבות הגדולה מגיע לפעמים עד שאתה פוקד בשלום בכל יומא או עכ"פ ביו"כ כמו לרבא ויו"כ נקר' בקר ע"ש ביקור פנקסן של הבריות ובמה נחשב הוא כי תשית אליו לבך במה שלרגעים תבחננו אתה מדקדק אחריו בכל שעה וה"ט דוי"ו העיטוף ברישא ותפקדנו ולא בסיפא דקרא והנה כי כן גם האי גבר' בהאי פחד' יתיב ולבי יחיל בקרבי מאימת יום הדין כי במה יזכה את ארחו היום יאה לי אי שאפקיע את עצמי עוד זאת יבהלוני רעיוני להיות מוטל על הראשים וממונים להוכיח ולמחות בעוברי עביר' ואז"ל אם דין למטה אין דין למעלה