דברי מהרי"א חלק ב רכג

עפ"י המחשבה במסיד וכמ"ש הצאן קדשים בפ' הקומץ ות"ח וכו' כך עלה במחשבה עיי"ש לכן א"ל ר"ע מה לך אצל אגדה המושכת לבו של אדם והוא מדה חסד ע"ד כ' אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כלך אצל נגעים ואהלות הן הלכות מדת הדין נגעים ובנים ביסורים אלו היינו באמת יכופר עון היינו ע"י עסק התורה בהלכות הללו בנגעים ואהלות הוא מה"ד באמת יכופר עון כאלו באו עליו יסורים של נגעים ובנים ומ"ש באגדה הוא מושכת הוא חסד להרשעים התוכחת מוסר שיוצא מהם היינו בחסד יכופר עון וכמד' הנ"ל וכל העם שומעי' הקב"ה מוחל וכו' א"כ כל רב הדורש הלכה ואגדה ברבים הוא עוסק בתורה ובג"ח גם הו' גם העם השומעין בדין הוא שהקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל כדברי התנ' דיליף כן מקרא דחסד ואמת יכופר עון באגדה הוא מושך את עם ד' את דרך ד' אשר ילכו בה ג"ח הוא בחסד ובהלכה הוא תורה כתיב בה אמת יכופר עון כנ"ל – ולפי"ז מוכח כמו שנוהגין לדרוש תחיל' שמעתתא בהלכה ואח"כ באגדה ומנהג ישראל תורה הי' וכתיב ביתרו ואתה תחזה הקדים ואמר והזהרת אתהן החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך וכו' ואת המעשה וכו' ותני ר' יוסף בב"ק דף ק' והודעת להם זה בית חייהם פירש"י תלמיד תורה את הדרך זו ג"ח וכו' ובב"מ דף מ"ד פירש"י בית חייהם ללמוד להם אמונות להתפרנס בו וחקים ותורות כתיב ברישא דקרא והזהרת אתהן תחילה את החקים ואת התורות ואח"כ והודעת להם את הדרך זו גמ"ח ועוד במשלי למ"ד פיה פתחה בחכמה היינו אמת זו תורה תחילה כמ"ש אמור לחכמה אחותי את ודרז"ל סנהדרין ז' אם הדין ברור לך כאחותך שהיא אסירה וכו' ואח"כ ותורת חסד על לשונה לומר תחילה הלכה ואח"כ אגדה ועוד בתהלים איר זרוע לצדיק תחילה אור זו תורה כמ"ש ותורה אור לצדיק אלו ת"ח שהם מועטים כתיב בלשון יחיד ואח"כ ולישרי לב שמחה הם המון עם ישראל אמור להם אגדה המשמח ומושכת את לבם ועוד במשלו כי נר מצוה ותורה אור תחילה ואח"כ ודרך חיים תוכחת מוסר האגדה ולכן התנא בדוקא נקט הכי כל העוסק בתורה ובג"ח מוחלין לו וכו' תחילה בתורה וכו' כנ"ל – אמנם א"כ קשי' קראי הדדי כ' בחסד ואמת וכיפר עון הרי הקדים חסד לאמת וי"ל דע"כ טעמא למלתא להקדים הלכה תחילה קודם לאגדה הוא לפי דהלכה היא אמת לאמתו בעיון הוא תורת אמת בסוגיא דשמעת' דוק' הוא אבל אגדה לפעמים בדרך אסמכת' הוא ולא דוקא דמה"ט אין מושיבין עלי' דעיקר רק משום תוכחת מוסר הוא שמתלבשו' בהם הפסוקים והרי גם בדבר שקר ממש כדי לקיימו צ"ל בתחילתו דבר אמת כפירש"י בפ' שלח כנ"ל – עוד נראה טעם דהנה תקנה זו למחילת עונות בחסד ואמת זו תורה וג"ח יכופר עון בפשוט אין שניהם מציוון לכל אדם כי הרבנים וגם שארי ת"ח שעוסקים בתורה על הרוב הם עניים אין בידם לעסוק בג"ח אא"כ מעשירים אותם במתנות גדולות כמאז"ל על פ' והכהן הגדול מאחיו גדליהו משל אחיו וזה לא שכיח וכן המון שיש בידם לעסוק בג"ח אין יכולים לעסוק בתורה שלא למדו על הרוב אבל מצינו תקנה לתקן כולם הרבנים ות"ח שאין כחם אלא בפיהם הזהרו בדרשתם את המון העם על הג"ח תמיד בתוכחת מוסר וגדול המעשה יותר מן העושה וכו' א"כ גם כן הוא הת"ח נמי עוסק בג"ח בפיו שעל ידו עושים יש לו חלק עמהם וכן המון עם שאין יכולים לעסוק בתורה מלבד שיכולים להחזיק ולהתפרנס הת"ח ונעשים שותפים עמהם כמו שכתב שמח זבולון וכו' ועוד זאת כי פשוט אצלו כמ"ש אז"ל שלהי מנחות זאת התורה לעולה וכו' כל העוסק בפ' קרבנות כאלו הקריבם לכן אז"ל בשלהי מס' מגילה אמר הקב"ה לא"א כבר תקנתי להם סדר הקרבנות ומוחל אני את כל עונותיהם וה"נ בשאר חלקי התורה אם עוסק בפ' נגעים ואהלות מעלה עליו