דברי מהרי"א חלק ב ריט

עצמו כמו שנקר' בפי חכמים עולם קטן והשתא א"ש דפ' שופטים איירי מרע"ת כמו שמפורש לעיל מיני' לכן כ' כי תצא וכו' אבל בפ' בהעלתך איירי מהצדיק גמור שבא יצה"ר להסיתו לכן כתיב כי תבאו למלחמה בארצכם דהיינו יצה"ר בא ללחום עמו כי הצדיק לוחם תיכף בפעם ראשון עמו להציל מידו רק הוא משתוקק להסיתו כמו שאז"ל בכל יום מתגבר עליו הצורר יצרו של אדם ולכן כ' על הצר הצורר דייק מילת על שאתה מתגבר עליו הצורר אתכם תמיד שבכל יום הוא מתגבר ומסיים הקרא ונזכרתם לפני ד' ונושעתם מאויביכם פירש הקב"ה בעצמו יושיעך ממנו כמו שאחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו איני יכול לו, ועתה פש לן לבאר קושי' הראשונה ונ"ל דאיתא בברכות דף ג' אר"י פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחרבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אלי' זכור לטוב ושמר לי על הפתח ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועינין אמן יהש"ר הקב"ה מנענע ראשו ואמר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ע"כ לענינינו וצריך להבין למה התחיל לשא' משל ולומר אשרי המלך ואח"כ מדמה לבנים שאומר אוי לבנים הול"ל ג"כ אוי לעבדים שגלו מעל שולחן המלך ונ"ל דנשא משנו בשני אופנים דידוע שבזמן שבהמ"ק קיים הי' שמו הגדול מפורסם בכל העמים כמו שמפורש בשירת הים שמעו עמים ורגזין נמוגו כל יושבי כנען וכו' והכל מודים שהוא מלך על כל הארץ ורבים מתיהדים אבל בזמן הגליות כל העמים מכחישים בו ואינו נשאר לנו רק שהוא אבינו וכרחם אב על בנים ירחם עלינו וז"כ התנא שאמר מתחילה אשרי המלך שמקלסין בביתו כך דייק בביתו דהיינו בבהמ"ק שהכל יודעים שהוא מלך על כל הארץ אבל אח"כ בזמן החורבן איירי שהגוים מכחישים מלכותו לכן אמר המשל אוי לבנים שגלו שמעתה אין לו לנהוג עמהם רק כאב עם הבנים ולפ"ז מתורץ הקושי' שפי' דהקרא איירי בזמן שבהמ"ק קיים כמ"ש וכי תבאו מלחמה בארצכם דהיינו שאתם יושבים בארצכם ואז הי' מפורסם כבוד מלכותו וכבר המליכו וא"כ שפיר קאמר קרא בתחילה שופרות ואח"כ זכרונות ואח"כ מלכיות אבל חכז"ל תקנו את התפילה בזמן הגלות ואז צריכי' אנחנו להמליכו בתחילה לתקן מה שאנחנו גורמים בכבוד מלכותו לכן ישיב כל אדם אל לבו לכוון שע"י תק"ש יזכור לנו השי"ת ויחזיר מלכות לקדמותו ויקויים מקרא שכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול אמן סלה – [א"ה אני פירשתי גמ' על אופן זה פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבה ירושלים להתפלל שהקב"ה ירחם עלינו ויבנה במהרה ירושלים עיר מקדשינו ואמר אליהו בני מ"מ נכנסת לחורבה זו דהיינו על צרכי גוף התפללת או על גלות הנפש והשיב ר"י שמעתי בת קול שמנהמת כיונה דייקא ושירת היונה שאמרה יהי' מזונותי מרורים כזית ומסורים ביד הקב"ה ולא יהי' מתוק מדבש ומסורים ביד בשר ודם ר"ל שהתפלל להיות מסור ביד השי"ת רק לתורה ועבודה ולעשות רצונו וכיונה שאמרה מוטב הזית המרור ביד הקב"ה ושמעתי קול אוי ששרפתו את ביתי רק בעבור אבידת בית מקדשינו ודו"ק כי קצרתי: דרשה לראש השנה תרל"ה לפ"ק: כתיב כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו' ופ' שגם הטוב שעוש' הן המצו' ומע"ט על הרוב אינו לש"ש גמור כ"ש להנאו' עצמו וחטא הוא לשון חסרון ולא יחטיא אני ושלמה חטאים א"כ אפי' נחזי אנן רבותי איך אנו מסובכים בכל השנה בעבירות בחילול שבת ויו"ט בביטול ת"ת במאכלות אסורות בזלזול תפילה בחילול השם