דברי מהרי"א חלק ב רטז

הפ' דאם ד' המתחיל אינו מעיד בדבר התשובה דהו"ל כנוגע בדבר אבל אם אנחנו מתחילים מאהבה גמור הוא גם ד' יכול להעיד בנו וז"ש שובה ישראל אתם תתחילו ובאופן זה עד ד"א ר"ל ד"א הוא העד נגד מדה"ד שמקטרגת על התשובה כמ"ש בפסחים קי"ט ע"פ וידי אדם ולטובתך הוא כי זולת זה כשלת בעוניך נשאר מ"מ שוגג ומקטרג מדה"ד ואין הקב"ה יכול להעיד וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הוא השונא הפנימי מלחמת רשות הכ' מדבר ר"ל יען הרשות נתנה ובחירה חפשית ביד האדם הוא להתחיל לצאת למלחמה כמ"ש רגזו ואל תחטאו וכו' ירגיז אדם יצ"ט וכו' ונתנו ד"א כביכול וכו' כמ"ש בפסיקתא הנ"ל אמר הקב"ה חייכם אם תפתחו כמלא נקב מחט סדקות אני אפתח לכם כפתחי של אולם ואמר בידיך כמ"ש במ"ר הצדיקים יצרם מסור בידם ואמר ושבית שביו ר"ל שביו של השונא שהן העבירות ובאופן זה שאתה תתחיל מאהבה הוא יהפך שביו לזכיות דהיינו ושבית שביו, עוד יובן שובה וכו' דהנה בית יעקב אלו הנשים והע"ה אבל ישראל הם הת"ח ואי' שגגת תלמוד עולה זדון וא"כ התשובה מיראה שנשאר עוד שוגג לא הועיל כלום בת"ח וז"ש שובה ישראל הת"ח ע"כ אתה תתחיל שיהי' מאהבה וה"ט כי מיראה עכ"פ נשאר שוגג וכשלת בעוונך מכשיל שלך עולה זדון ונחשב בחשבון עונותיך גם נ"ל הטעם לזה בשעת תלמיד עולה זדון ע"ד שפי' הפלאה טעם שמדקדק קב"ה עם צדיקים וכו' וסביביו נשער' מאד וכו' לפי שע"י התשובה מאהבה נעשה ממנה מצוה ע"ש ה"נ או משוגג נעשה מצוה בלא מחשבה אבל כיון שעולה זדון נעשה מצוה המחשבה וז"ש שובה ישראל אתה תתחיל לשוב מאהבה כי מה"ט כשלת בעוונך ששגתך נחשב בעיניך עולה זדון בשביל תשובה מאהבה שיתהפך למצוה במחשבה – עונ"ל כוונת המדרש הנ"ל אל תקרא עד אלא עד דאית' ביומא ל"ו ר"מ ורבנן פליגי בקרא דמשה נושא עון וכו' ר"מ ס"ל סדר וידוי כ"כ הוי ורבנן ס"ל אמר משה להקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות ותמו' הרי"ף ל"ל אמר כזכיות ונ"ל דאי' במד' גדול האחדות שנאמר חבור עצבים וכו' חלק לבם עתה יאשמו ופירשתי כוונ' עפ"י מד' אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ד"א וכו' והפ' חלק לבם אעפ"י עתה ר"ל שעשו תשובה מאהבה יאשמו מ"מ נשאר אשם שוגג וא"כ משה שפיר קאמר בשעה שחוטאין ועושין תשובה דייקא ר"ל אם בשעה שעושין תשובה מ"מ חוטאין שאין אחדות ביניהם עשה להם מיהת זדונות כשגגות כמ"ש עתה יאשמו וכ' בחגיגה כ"ב ג' מעידין זע"ז קב"ה, וישראל, ושבת, וזה"ש שובה ישראל ומדלא אמר שובו ישראל בלשון רבים אלא בלשון יחיד ע"כ ה"ט דבעי אחדות בהדי תשובה כל ישראל כשיש אחד ובזה עד ד"א שמעיד על ישראל גוי א' בארץ ובלא האחדות מלבד עדות ד' מבטלת עוד זאת כי כשלת בעונך מ"מ ישאר שוגג אפי' בתשובה מאהבה עתה יאשמו: וע"ד קו' הרי"ף נ"ל עוד תירוצים דזה שנעשו זכיות התשו' מאהבה טעמא נ"ל מ' דעבירות אין הקב"ה מצרף המחשבה ותשו' מאהבה איכא מעשה ומחשבה וכיון דלולא החטא ל"ה בה למחשבת מצוה זו לשוב מאהבה לכן מהעביר' נעשה מצוה דייק' התשובה מאהבה הוא המצו' שבא לו ע"י העביר' אבל חטא ע"ז דאיכא מחשבה נמי למען תפוס את בית ישראל בלבם כתיב אינו נעשה מהעביר' מצו' ועל חטא ע"ז התפלל משה כמו בעגל שעשה להם זדונות כשגגות וזהו נ"ל כוונת הפ' בישעי' יעזוב רשע דרכו וכ' תמו' הכפל ושינו לשונות וכן פ' לא הביט עון ביעקב בפ' בלק אמנם דכל עביר' מעניש הקב"ה על המעשה בלא מחשבה לז"א יעזוב רשע דרכו ר"ל המעש' בפועל אבל במחשבה לבד לית לן בה ואיש און זה חטא ע"ז כמ"ש און ותרפים הלצר