דברי מהרי"א חלק ב רטו

גם אתם וכתקוע שופר תשמעו י"ר תקבלו מדות ה' ולהחזיק במעשיהם למסור נפש על קדה"ש ע"ש ואי' בעירובין אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין א"י לעמוד מ' התוכח' מ' דאין אדם צדיק בארץ וכו' אוי לנו מיום הדין אוי מיום התוכח' אם אבות הקדושים משרתי עליון א"י לעמוד בפני התוכח' בדין אני שעונותינו עבר' ראשינו מאין יבא עזרינו ואם אנו מסתכלין אל האבות שזכותם תגן עלינו בעונינו זכות אבות תמה ואין אב שימלט בנו והקטנים ישאו ק"ו בעצמן מן הגדולים משל לב' אחים אחד עני וא' עשיר שנלכדו ונמסרו לבית אסורין שנתחייבו מיתה והעשיר הי' יושב בוכה ודואג והעני יושב ושותק ולא דאג א"ל העשיר למה אין אתה משים ללבך וכי תדמה להמלט יותר ממני והשיב העני מה לי לדאוג כי אין להמלך מה ליקח מידי אבל אתה י"ל הרבה נכסים י"ל דאגה שילקח מידך וא"ל העשיר וכי על עסקי ממון אנו יושבין פה הלא על עסקי נפשות נלכדנו ולא עוד כי לי יש תקוה שאתן פדיון לנפשי אבל אתה דל ואין ידך משגת לא תוכל להציל נפשך כשמוע כן הרים קולו בבכי על שאין לו ליתן בעד נפשו והתחיל לבקש מאחיו באמרו הלא אנשים אחים אנחנו תן לי מרכושך ואולי אוכל להציל את נפשי וילדי והשיב לו וכי יש צדקה לפדיון מי יודע איכ' יהי' הדין אולי הרבה עד שגם אני בקושי אוכל לפדות נפשי מה עשה הלך העני אצל אמו ובוכה וצועק ונכמרו רחמה עלי' והלכה האם לבנה עשיר וא"ל הלא ידעת כי לפעמים אני נושא חן בעיני מלך ותן לי הרכוש ואבוא בו אל המלך ונטלה כל הרכוש שהי' לו והלך לחדר המלך והרימה קולה בבכי ותחנונים ובקש רחמים על בנה ואמר' הנה הבאתי' כל הרכוש שלהם לפניך ויקובל המלך מנחתה והטיב לשניהם עבורה הנמשל נראה אם אחינו הגדולים הצדיקים העשירים בתורה ומעש"ט ויושבים ובוכים מאימת יום הדין ואנו עניים ודלים במעשים יושבים דוממים ואין איש שם על לב וכי על עסקי ממון לבד אנו נתבעין הלא על עסקי נפשות אנו באנו לדין ומה הם שי"ל לשלם כופר נפשם בתשובה תפלה וצדקה עכ"ז המה נאנחים ודואגים ורועדים אנו שאין בנו לא תשובה כראוי לא צדקה ומכ"ש שיש לנו לבכות ולהתאונן שחייבין בפדיון אנו ואין לנו במה לפדות ומבקשים אנחנו מהצדיקים שיתנו מהודה עלינו וז"כ גמ' בואו ונחשוב חשבונו של עולם יר' אך מעולם אבותינו הקדושים הצדיקים שי"ל לפדות נפשם בתורה ומעש"ט עכ"ז פחד ומור' עלה על ראשם ק"ו וכ"ש אנחנו והבן והיו' אם אין אני לי מו לי יר' אין לי על מי להשען כי זכות אבות תמה א"כ אם אין לי זכות עצמי מה זכות יש לי וכשאני לעצמי שיש לי זכות עצמי מה אנו ומה כחי כי איחל הוא האבות הקדושים חרדו מאימת הדין וא"י לעמוד בתוכח' אנו עאכו"כ: דרוש לש"ש מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל שובה ישראל עד ד"א וכו' יובן דאיתא בפסיקתא הקב"ה אומר לישראל שובו אלי וכו' וישראל אומרים השיבנו ד' אליך וכו' שהוא ית' יערה עלינו רוח ממרום בהתעוררות מלעילא וטעם הוווכוח נ"ל כי אם אנחנו המתחילים ומתעוררים מאהבה הוא ונעשו מזדונות זכיות אבל ע"י התעוררות מלעיל' אינו מאהבה כ"כ עד שיעשו זכוו' מ"מ כיון שע"ז מתפללים השיבינו ד' אליך וכו' זהו גופא מאהבה הוא ועכ"פ נמחק לגמרי ולא נשאר גם שוגג כמו בתשובה מיראה וז"ש השיבינו ד' וכו' ואף שבאופן זה לא יעשו זכיות מ"מ חדש ימינו כקדם ליהיות גם עבירות לא נשארו כלל אבל הקב"ה רוצה להפוך העבירות לזכיות לטוב לנו להרבות שכרינו אומר שובה אלי מתחילה והנה איתא במדרש עד ד"א אל תקרא עד אלא תד ד"א ותמו' אמנם נ"ל