דברי מהרי"א חלק ב ריד

דהתנא אמר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי וכו' יובן דאיתא במסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים, אין זכרון לחכם עם הכסיל ונ"ל דאיתא בשבת אע"ג שכבר תמה זכות אבות אבל ברית אבות לא תמה שנאמר אף גם זאת בהיותם וכו' להפר בריתו אתם וכו' וכ' המפרשים הכוונה דאף גם ז"א"ת, ר"ת זכות אבות תמה ובס"פ התוכחה כ' וזכרתי את בריתי יעקב ואף בריתי יצחק וכו' ותמו' מה ענין ברכה אצל קללות ופי' אלשי"ך דגם זה הוא לריעות' להזכיר לנו את אבותינו שהיו צדיקים וטובים והי' לנו ממי ללמוד והי' לנו לחוס על כבוד אבותינו ולאחוז במעשיהם הטובים משא"כ אילו הי' אבותינו רשעים ע"ש וא"כ אם אוחזין אנו מעשה אבותינו בידינו יש לנו זכות בזכירות האבות אבל אין אוחזין נהפוך הוא והנה תיבת תרועה י"ב ב' פירושים לשון שבירה והכנעת לב כמו הרועם בשבט וכו' ולשון ריעות כמ"ש ותרועת מלך בו שפי' קורבה ורצון והר"מ פ"ג מתשו' כ' אעפ"י שתק"ש דר"ה גזה"כ רמז י"ב עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדתכם חפשו במעשיכם וזכרו בוראכם וחזרו בתשובה השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק הביטו לנפשותכם והטיבו דרכיכם וכו' ועפי"ז נ"ל דתורה עצמה ביאר' רמז זו במ"ש יום תרועה וכו' זכרון תרועה כקו' גמ' אבל באמת לק"מ דהפ' יום תרועה לגה"כ רק ציוה הקב"ה לתקוע בזה יום ואמר מלבד זה רמז י"ב זכרון תרועה לזכור ולעורר את האדם לשבור בו תאוותו ולחזור בתשובה וז"כ המסורה זכרון תרועה לעורר על התשו' וה"ק המסורה ע"ז ל"ל כולי האי ומ"ט אין זכרון לראשונים אף בלא תשובה האיכ' זכות אבות וברית אבות כמ"ש וזכרתי להם ברית ראשונים וכן אף גם זאת וכו' לא מאסתים להפר בריתי אתם לזה תי' אין זכרון לחכם עם הכסיל כ"ז שאנו שומעין למלך זקן וכסיל הוי זכירת האבות שהי' חכמים במעש"ט לריעות' כדברי אלשוך לכן בעי' זכרון תרועה וע"י זכרון תרועה בשבירת לב נזכה לזכרון ותרועת מלך בו וראיתי ליזכור ברית עולם וזה נר' ג"כ פי' נוסח התפילה ועקידת יצחק היום ברחמים לזרעו תזכור וכו' כי לפטמים יצמח מזה רעה כשיזכור לנו זכות אבות והמה לא הלכו בדרכיהם עי"ז יגדל עוד עונם מה שאין אוחזין מעש' אבותיהם בידיהם ע"כ מבקשים אנו ברחמים תזכור יר' תזכור עקידתו למען תרחם את ב"י ובאמת קול השופר מעורר רחמים והוא זכר לעקידת יצחק אכן מתי הוא מעורר רחמים ע"י זכירת עקידת יצחק אם אנו אוחזין במדות ובמעשי אבותינו ולולא כן אדרבה הוי עוד לרעתינו ומעורר עוד קטרוג משל לאיש שר צבא גדול אשר לחם מלחמות מלכו וכבש מדינות רבות וניטל מהם כל צבאם ובתוכם דגל מלחמ' אשר הי' להם שהי' מצוייר עליו חותם המלך אשר נכבש לפניו ואותו השר נעשה גדול בעיני המלך ושרים ולאות אהבה נתן לו אותו הדגל למתנה לו ולזרעו אחריו והבטיח לו במכתב בכל עת שיראו זרעו אחריו דגל ההוא לפניו יזכור להם אהבתו לו ויהי מקץ הימים לא הלכו בניו בדרכיו עד שהרבו לפשוע גם במלך ולמרוד בו וציו' המלך להניחם בבית הסוהר ויהי כי ארכו להם הימים אמרו בלבם מה יהי' אחלותינו ויקחו את הדגל ההוא וישימו אותו לנס על בית סוהר אח"כ המלך בעברו שמה ויבט בדגל ההוא ציו' להכותם עוד יותר וכשראו כן השתוממו והפצירו לבקש להראותם לפני המלך ובאו ונפלו ע"פ ואמרו למה ע"מ עושה כן אמר המלך דגל הזה הוא אות לבני מרי בו מצוייה כל מלחמת מלך אשר נלחם אביכם לאהבתו א"כ אתם בני מרי תפשיעי בו כן השופר הוא סימן לאילו של יצחק שמסר נפשו על קדשה"ש ואם אנחנו מורדים ולא אבינו בדרכיהם אז השופר עוד לרעתינו ח"ו ופי' בס' בת נפש דף נ"ג זה"ש ישעי' כנשוא נס הרים תראו יר' הרים אלו האבות ר"ל כאשר נשאו הם הנס לכבוד ותפארת כן תראו ונעשו