דברי מהרי"א חלק ב ריב

את בראן ועומד מכסא הדין לכסא רחמים ומהפך מדה"ד למדה"ר? ונ"ל דאיתא ביומא פ"ו אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כשגגות שנא' שובה ישראל עד ד"א כי כשלת בעוניך האי עון מזיד הוא וקר' לי' מכשול אינו והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה כזכיות כאן מאהבה כאן מיראה – והנה על גוף הקרא שובה ישראל עד ד"א איתא במדרש עד ד' אל תקרא עד אלא עד בילקוט ראוביני אית' אמרו כנ"י רבש"ט מי מעיד בנו שעשינו תשובה אמר הקב"ה אני מעיד אל תקרא עד אלא עד ע"כ, ותמוה למה הי' מבקשים על התשובה עדות ולא על שאר מצות ונראה דאיתא באבות העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגר אחד ועתה בר"ה כשישוב האדם באו המקטריגים ושאלו האם יאות המשפט והלא מעט התשובה שעשה לא יגיע אפי' למחצית עונותיו אבל באמת יש תירוץ על קושיתם בזה האופן דכלל גדול הוא דמחשבה רעה אין הקב"ה מצטרף למעשה חוץ מע"ז אבל מחשבה טובה מצרף למעשה וא"כ כשישיב האדם יש תרתי למעליותא חדא המעשה והשני המחשבה אבל גבי החטא אינו רק המעשה בלבד וא"כ שפיר התשובה מכריע כל העונות אך מי יודע מחשבות בני האדם הוא רק הקב"ה בלבד ולפי"ז מתורץ הילקוט דכך אמרה כנסת ישראל מי מעיד בני שעשינו תשובה שיוכל לכפר על עונות דהא המקטריגים מקטרוגים עלינו שיודעים ממעשינו הרעים וע"ז השיב הקב"ה אני מעיד שאני יודע המחשבה שלכם ואני מצרף אל המעשה ואוכל למחול לכם והנה נשמע מכאן שיש ב' מיני תשובה האחת מיראה והב' מאהבה ובעלי מוסר כתבו שהתקיעה מורה על הצדיק פשוט, והתרועה מורה על בעלי תשובה ובזה מיושב המדרש דלעיל דר' יאשי' הי' קשה לו למה נקט קרא תרועה ולא אמר אשרי העם יודעי תקיעה אלא ע"כ שמרמז על בעלי התשובה אפי' מיראה כי תרועה מרמז על תשובה מיראה דכ' וכי תבא מלחמה וכו' והרעתם וכו' ולכן מקשה שפיר וכי או"ה אינם יודעים להריע דהיינו לשוב מיראה והא מצינו גבי נינוה ששבו וע"ז מתרץ לא כן רק הכתב מרמז על התשובה מאהבה וכמו שמוכיח אח"כ שאמר ד' באור פניך והליכון המה יזכו לחזות בנועם ד' כיון שיש להם רק זכיות ולכן מסיים המדרש שיודעין לפתותן את בוראן דהיינו בתשובה מאהבה אבל אם הי' תשובה מיראה לא הי' יכולין לפתות את בוראן כיון שעדיין יש שגגות ומבאר עוד שהרי עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים וכל זאת עושה משום שעשו תשובה מאהבה ושמעינן שכל אדם צריך לשוב טרם יצא דבר המלך בר"ם אבל כד נעיין בה איננו שוה לכל איש כמו שאמר שהע"ה מלכים א' סי' ח' כל תפלה כל תחינה אשר תהי' לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה והנה שהע"ה לא אמר שיבקשו מאת ד' בכלל רק אמר אשר ידעון איש נגע לבבו מכש"כ כשבאו לשוב שצריך כל אדם לידע נגע לבבו והנה הראשים צריכים יותר לדקדק מפני שהם חשובים לפני המקום והוא מדקדק ג"כ עמהם כחוט השערה כמו שפירש"י באלה הדברים על הפ' לא אוכל לבדי שאת אתכם וכן אמר שלמה כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה אפשר מי שכתבו בו ויחכם מכל האדם אומר מי יוכל לשפוט אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום אני אם אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשית אני נתבע שנא' וקבע את קובעיהם נפשי עכ"ל חזינן מהכא שצריך הראש לזהר מאד שלא יטה הדין מחמת אהבה או שנאה כי זה חמור יותר מן הגזלן כי הגזלן מגיע לו הנאה מהגזילה אבל זה מה הנאה מגיע לו אם גזל מזה ונתן לזה לכן צריך לזהר מאד שלא יתגאה טל הציבור כדאמרי' כל פרנס