דברי מהרי"א חלק ב רח

בהם מה שחטאו בסיבת יצה"ר כדי להנצל משבע מיני פורענות שנא' בפ' התוכחה שבע כחטאתכם ולתקן בהם ז' שמות אלקים שזכרם דהע"ה במזמור כל העמים תקעו כף וכו' תהלים מ"ז ובעוה"ר בנוהג שבעולם משמרים ג' ימים ר"ה ויוה"כ בלבד בטהרה וז' ימים שביניהם איש לדרכו פונים אין איש מתעורר להחזיק בה והקב"ה משגיח ומתאוה לתפלתינו מחכה לחוננו כעת שערי שמים פתוחין לשמוע תפילתינו לכן החיוב על כל יחיד לכוין לבו יפה בעשי"ת בתפילתו במתון ולא במהירות כנהוג וגם עתה בשעת התקיעת שופר הוא שעת רצון ורחמים גוברים נחזור בתשובה שלימה והקב"ה יצרף מחשבתינו הטובה למעשה נהי' בגדר בנים לד"א וורחמנו כרחם אב על בנים והנה תחילת דברי התנחומא אין להם מובן בהני קראי דמייתי ראי' וז"ל ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי' להם שנא' ובקשתם משם וכו' ואם לא עשי תשובה ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו ותמוה הא כיון שישוטטו לבקש את דבר די בעשות תשובה הכתוב מדבר ולמה לא ימצאו וגם מדיוקא דקרא קמא ובקשת משם את ד"א ומצאת נשמע כי תדרשנו בכל לבבך וכו' דוקא אבל בלא תשובה לא תמצאנו ועוד תמוה קרא ובקשתם משם רבים משמע ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך לשון יחיד והא פתח הכתוב ברבים ונר' דבמ"ר פ' וישלח פסוק וישא יעקב את עיניו וירא וכו' א"ר לוי אר"י הו' כעס על הבהמה ועל החיה אמרין מאי אזיל ומפייס יתיה אמר להון הדין תעלא אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפיוס יתיה אמרין ליה אגומין הלך ציבחר וקם ליה א"ל מה דין אמר להון אנשית מאם אמר ליה אית במאתן ברכאן הלך ציבחר וקם ליה אמר ליה מה דין א"ל אנשיו' אף מאה א"ל אף במאה ברכאן וכיון דמטא תמן אמר אנשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה כך יעקב אבינו עכ"ל וי"ל לפי דרכינו הנמשל הוא כך להיות כל ישראל מסגלין עונות כל השנה ובהגיע ימי הדין ימים הנוראים הללו כולם זוחלים ורועדים מחמת המלך כך עושים מעמידים בכ"מ מליצים שלוחי ציבור אלו בעלי תפלו' ובעל תוקע' לפייס את המלך הקב"ה אבל להיות גם השועל בכלל שארו הבע"ח ע"י נכלל בכעס המלך עליהם וזה הי' סיבת השכחה אצלו שע"י הפחד שירא השועל לנפשו נרתע לאחוריו ושכח המשלים כולם ונסתמו טענותיו וכן אם השלוחי ציבור הן בתפילות והן בתקיעות שופר הן בעצמם אחוזים ומעורבין עם אותן עונות של הציבור איך יוגשו לפייס ולבקש לפעול ולהמשיך רחמים בדין הלא אין צדיק בארץ וכו' אשר לא יחטא נרתים לאחוריהם מפחד המלך הקב"ה ומהדר גאונו באין מליץ יושר ע"כ כל חד וחד ישתדל לגרמי' וזהו פי' התנחומא ופי' קרא הנ"ל ובקשתם משם את ד"א רבים כל הציבור ע"י חכם מלאך מליץ א' מני אלף הוא הש"ץ ומצאת כי תדרשני בכל לבבך היינו אם כל יחיד ישתדל לגרמי' ולא יסמכו הרבים טל הש"ץ המליץ לבד היינו בזמן שישראל עושין תשובה מצויה להם ואם לא עשו תשובה ר"ל הם לעצמם היינו יבוטטו לבקש את דבר ד' ע"י מליץ א' ש"ץ ועליו לבד יסמכו ולא ימצאו כיון שהם לא יבקשו רק ישוטטו לבקש ע"י שלוחם לבד א"כ איפוא גם אנחנו להיות כל א' וא' ממני יודע נגעי לבבו וגם האי גברא הני שלוחי דציבורא בהאי פחדא ותבי' מאימת יום הדין אני מזרזי ומזהיר אתכם רבותי שלא יסמוך אחד מכם על הש"ץ כי לא בטוח שימשיכו רחמים עלינו אבל כל א' וא' ישתדל לגרמי' בתפלה ותחנונים יתאמץ וירבה וגם עתה בשעת תקיעת שופר יהרהרו בתשובה לפני ד' באמת ובתמים היותנו מאמינים שהיום יום הדין ובזכות אלו המצות היום נוכל שוב לבקש רחמים על עצמינו ולבטל מעלינו כל גזירות קשות שלא יבא הפורעניות כלל כנ"ל - ועפי"ז האיר ד' לנו להבין כונת חז"ל בפסוקי' ק' אמור הובא במ"ר שם וז"ל בחודש השביעי בא' לחודש ר' יהודא בר