דברי מהרי"א חלק ב רז

מ"ת נקראו עבדים כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מא"מ ואחר מ"ת נקראו בנים אתם לד"א וכו' בפ' ראה ולז"א דהע"ה למשפטיך עמדו היום עמדו דייקא כי הכל עבדיך דייקא ולא בנים כדי להושיב הבע"ד כי באמת אין אדם צדיק בארץ וכו' לכן יסד הפייטן היום יעמוד דייקא במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים דבנים ממש ליתנהו כדי להושיבם כנ"ל ואמר אם כבנים רחמינו וכו' ולפי הנודע דבנים הם נקראים בערש"מ א"כ אין צריכים לרחמים אמנם יובן בהקדי' מאז"ל במד' תנחומא פ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ז"ש הכתוב משלי ב' בני אם תקח אמרי א"ר אבא בר כהנא אימתו אתם נקרא בני כשתקח אמרי וכה"א בנים אתם לד"א אימתי בנים כשאתם לד"א שאתם משמרים מצותי לכן כתיב בני אם תקח אמרי פי ומצותי תצפון אתך עכ"ל ונ"ל אם ערש"מ נקראים בנים ובאמת גם בבנים שני מדרגות הם להיות התורה נחלקת לשני חלקים חלק העיוני ידיעת המושכלות וחלק המעשה מצוה בפועל ויש בני אדם שתופסים לעיקר חלק העיוני לבד ולדעתם עושים רצונו של מקום בזה וגם קצתם חפצים גם בחלק המעשה ומחשבתם וכוונתם רצויה אבל יצה"ר גבר על שכלם בחלק המעשה ולהיות גם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה א"כ אלו ואלו בנים קרוים בנים משחיתים בנים סוררים במעשה בין בחיוב בין במניע' ומ"מ בנים הם קרוים על המחשבה והכוונה הרצויה וז"כ המדרש כל המצוה וכו' תשמרון לעשות דייקא למען תחיון וכו' זש"ה בני וכו' אימתי אתה נקרא בני כשתקח אמרי ומצותי תצפון אתך היינו תקח אמרי בחלק הלימוד במושכלת כמ"ש תיזל כטל אמרתי וגם מצותי בחלק המעשה תצפון אתך וכה"א בנים וכו' אימתי אתם בנים כשאתם לד"א שאתם משמרים מצותי דייקא בפועל א"כ מובן בערש"מ במחשבה לבד אינם בנים ממש רק כבנים בכח ולא בפועל וז"כ הפייטן אם כבנים בכ"ף הדמיון ולא בנים ממש באופן שרצונינו לעשות רצונו אבל חסרנו מעשה לכן רחמנו כרחם אב על בנים – איתא בתנחומא בפ' האזינו וז"ל ישעי' אמר דרשו ד' בהמצאו ודוד אמר דרשי ד' ועוזו למה אמר בקשו פניו תמיד ללמדך שהקב"ה ית' שמו פעמים נראה ופעמים איני נראה וכו' ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם שנאמר ובקשתם משם את ד"א ואם לא עשו תשובה בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ד' פעמים קרוב שנאמר קרוב ד' לכל קוראיו פעמים אינו קרוב שנאמר רחוק מרשעים ד' וכו' לכך אמר ישעי' דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב מלה"ד למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשב לדון דיני נפשית וכך הקב"ה ית' שמו אמר לישראל בני הוי יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרן בחג נדונין על מים ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממנות להעשיר אי להעני להרבות או למעט אבל בר"ה דן דיני נפשות אם למות אם לחיים כד"א בתקיעתא דרב ועל המדינות בו יאמר וכו' ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם שאני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים לכך נאמר דרשו ד' בהמצאו עכ"ל ובגמ' אמרי' כתיב כד"א בכל קראינו אליו וכתיב דרשו ד' בהמצאו ותירץ כאן ביחיד כאן בציבור ויחיד אימתי אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ והנה ג' ימים אילו שני ימים ר"ה ויוה"כ נקראו אחדי' ב' ימים ר"ה כיומא אריכתא דמי וכתיב בחודש השביעי באחד לחודש ודחז"ל ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ ובין ר"ה ליוה"כ ז' ימי תשובה ראוי ומחויב לתקן