דברי מהרי"א חלק ב רד

להיות עליון הו' תורה מן השמים עושים אותו למטה מאחרים לימודה ומה שראוי לאחר לימודה להיות תחתון הוא שאר החכמות עושים אותו למעלה ראש בתחילת לימודם עם בניהם הוא עולם הפוך ממש, ונ"ל שע"ז רמזה תורה בפ' האזינו וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה וכו' ואראה מה אחריתם יר' מה יהי' לימודם בסוף ומה יהי' תכליתם כי דור תהפוכות המה, עושים הטפל בראש והעיקר מניחים לבסוף לכן בנים לא אמון בם בנים דייקא קטנים שנתגדלו בלימוד כזה אין אמונה בהם– ואז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וכמה גדול כח החזקת התורה כדרחז"ל עץ חיים הוא למחזיקים בה ללמדיה לא נאמר וכו' וכן דחז"ל על שמח זבולון וכו' ולא עוד אלא שהקדימו הכ', ובפ"א תנן על שלשה דברים העולם קיים על התורה וכו' ואם אין גדיים אין תיישים ואיתא בכל יום ב"ק יוצאת וכו' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, נ"ל פי' עפ"י מאז"ל כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין שנאמר אז תשכיל ואז תצליח א"כ מכלל הן אתה שומע לאו. וה"פ זה שאוי להם לבריות מגיע להם כל האוי ואבוי רק על שמעליבין את התורה, ובמ"ת לא לקח הקב"ה לערב אלא התינוקת של בית רבן, ואיתא בשבת לא חורב' ירושלים אלא מ' שבטלו תינוקת שב"ר וכו', ולכן פירש"י בפ' עקב וסרתם ועבדתם וכו' כל מי שאינו מלמד את בנו תורה כאילו קוברו, ועתה בעו"ה משליכים רבים עול התורה ומצות וחפיצים לשונות נכרים, הן אמת אז"ל יפה ת"ת עם ד"א, במיעוט דרך ארץ נקנה התורה, ולא לעשות העיקר טפל וטפל לעיקר, ואם בשביל הפרנסה על מחיה וכלכלה הם עושים כן, הלא רבים בני שוממה שוחטי ילדים והם חסרי לחם ואם מחוסר בינה לדעת התורה הם עושים, שוא ידברו בזה, ואם הם עכ"פ מהנהים ומחזיקים לת"ח ובחורים הם חשובים כבניהם כמאז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה וכן המגדלו בתוך ביתו כאילו ילדו: עוד אוכיח על שיחת חולין בביה"כ ז"ל הש"ע או"ח קנ"א ביהכ"נ וביהמ"ד אין נוהגין בהן קלות ראש וכו' כשחוק והיתול ושיחה בטילה וכו' וכ' המג"א בשם סמ"ק ובעון זה נהפכין הבהכ"נ לבית עכו"ם ח"ו, ורבה הפרצה בעו"ה פה בזה שעומדים במקום מה נור' המקום הזה בלי שום אימה ופחד כאלו הם במקום הפקר בלי בושת פנים מרימים קולם בשיחה בטילה ושחוק וליצנות ר"ל כאלו עין של מעלה אינו רואה, ואין ספק אצלי כלל כי מזה נשתרבב הרבה בעו"ה שמקילים ג"כ בכבוד הרב מרא דאתרו' ושאר ת"ח באמרם מורא רבך כמורא שמים, ולא יותר, ואחר שאין נוהגים כבוד ומורא במקום מקדש ד', גם הת"ח שנקראים היכל ד' שהם משרים שכינה בישראל ע"י עסק התורה לא עדיפי מביה"כ והבן, ועיקר מה שנוגע בכבוד, ד' ב"ה ומוראו לכבד ולירא גם מקום מקדש מעט שהשכינה שורה שם הוא כמ"ש ואת מקדשי תיראו אני ד', ובירושלמי איתא דרשו ד' בהמצאו בביה"כ ובהמ"ד ע"ש, וקיי"ל בש"ע סו' צ"ח דבעי' מלבוש מיוחד לתפלה והוא מגמ' דשבת קי"ד מניין לשינוי בגדים וכו' ובשבת ד' יו"ד ילפינן מהכון לקראת אלקיך ישראל רבעו רמא פוזמקי, ומכ"ש שלא לכנוס לביהכנ"ס בתכשיט ומלבוש נכרי, ובעו"ה הרבה מבני עמינו מתפרצים ונכנסו לביהכ"נ במלבושי נכרים ונויהם דרך גיאות ועזות בנוי על הכובע, הוא הילוך הנכרים, מלבד מלבושי שעטנ"ז, וי"ל בדרך הלציו אז"ל מה"מ כולו מלא עינים, יר' כי אז"ל הוא היצה"ר הוא השטן הוא המה"מ, והנה אם האדם מחדש איזו עבירה הוא מבהיל את הרואים, שעיני כל ב"א צופים עליו ע"ד החידוש ההוא ומסית בזה גם אחרים) וזהו רמזו שמה"מ הוא היצה"ר לעבירה חדשה הכל נותנים בו עיניהם ומביטים אחריו הוא נותן נוי על ראשו, והם נותנים ראשם על הנוי, ובעוה"ר נתקיים מאמר המקונן