דברי מהרי"א חלק ב רג

דרך נלך לעיר, אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצר' וארוכה הלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות לה גנות ופרדסי' חזרתי לאחורי, ואמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה, א"ל ר' ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה נשקתי על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמי' אתם מגדולכם ועד קטנכם וכו' ע"ש, והרגיש הרש"א בח"א מה הי' טעות בריב"ח, הרי על שניהם א"ל התינוק קצרה וארוכה, ארוכה וקצרה, ותי' איהו סבר דה"ק קצרה למצוא מבוא העיר, וארוכה באריכות הדרך וזו ארוכה למצוא מבוא העיר מפני גנות ופרדסים, וקצרה בהליכת הדרך בהיפוך מפירש"י, וסבר ג"כ תפס לשון ראשון, והתינוק השיב לו גם לפי הבנתו תפוס לשון אחרון וכו' ע"ש, ומר"ם שי"ף פי' בחא"ג דריב"ח השיב לו זו קצרה קרובה לעיר ומיד תפגע בה, אכן רחוקה הי' לעיר גופא ומקודם עיבורה של עיר בל"א פארשטאדט והיינו עיר חצון לפני העיר עיקרית פנימי לה, וזה רחוקה, אמנם כשתפגע בה הוא קרובה בלי עיר שלפניו, ריב"ח חשיב מה איכפת לי אין רצוני להתארח שם רק ללין וא"כ בעיר של פניה נלין כיון שפגע בה ראה של"ה כמו שחשב רק מוקף גנות וכו' עש"ה, ולענ"ד נ"ל לפרש כי ההבדל בין תוה"ק הוא התורה מה"ש ובין שאר הדתות ושבע חכמות הוא כי חכמת התורה מה"ש, כתיב בה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. להייתה תורת ד' והוא ית' בלתי בעל תכלית, כן תורתו נעוץ סופה בתחילתה, ועמוק עמוק מי ימצאינה, הן בנגלה תורה שבכתב, ושבע"פ ש"ס ופוסקים, והן בנסתר כל התו"כ שמותיו של הקב"ה, וכל העולמות תלוים בתורה, ואלמלא תורה לא נתקיימו שו"א, אבל מפני זה אין לומר שהוא מן הנמנע להגיע עד תכליתה, הרי אז"ל בפ"ו מאבות כל העוסק בתירה לשמה זוכה לדברים הרבה וכל העולם כולו כדאי הוא לו וכו' ונהנין ממנו עצה וכו' ומגלין לו רזי תורה וכו' משא"כ בשארי החכמות ודתות או"ה. בנקל ובזמן קצר בשנים מועטות יוכל אדם להשיגם יפה עד תכליתם כידוע, אבל לא נודע לו להלומד אותם מתוכם דבר מתוה"ק כמו שבהיפוך ע"י לימוד תוה"ק נודע ללומדיה גם שארי החכמות. כאז"ל הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ולא כן בשאר החכמות, וגם זו ההבדל יש כי תוה"ק לימודה ליראת ד' כמ"ש תורת ד' תמימה וכו' יראת ד' טהורה היותה תמימה גם הלומדה הוא תמים עם ד'. ולא כן הלומד בחכמת הפלוסיפי' עליו אמר שלמה בחכמתו נופת תטופנה שפתי זרה וכו'. כי מנתקת ומסיר' את האדם לגמרי מיראת ד' ומשכתו למינות כי הוא מכחיש וכופר בכל מה שאינו משיג בחוש שכלו, ולכן בדין וחובה היא להשלים א"ע תחילה בתוה"ק כי צריך להשריש בלב תחילה יראת ד' ולא בהיפוך להמשיך תחילה א"ע בתענוגו עוה"ז, וזהו נ"ל כונת התינוק באמרו לריב"ח שבא לבודקו באיזה דרך נלך לעיר ר"ל להיות יפה ת"ת עם ד"א היינו לימוד גם השארו חכמות באיזה מהם ראוי להתחיל שנהיה מהלכים מעלה מעלה תמיד לעיר ד' שמה. א"ל זו דרך ארוכה וקצרה וכו' ר"ל התורה מן השמים הי' ראוי ומחויב להשלים בה א"ע תחילה כי הוא ארוכה מארץ מדה באורך הוצעותי', ואח"כ קצרה כי זוכה על ידה לדברים הרבה וכו', ובה קדמה יראת ד' לחכמתו אבל זו דרך השני נהפוך הוא קצרה שארי המדעים מושגים מהר בקרב שנים אבל ארוכה הוא רחוקה הוא מהשיג אורחת חיים ומסוכן הוא להתחיל בה תחילה. כי בזה חכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת. וכן ניסהו ריב"ח להלוך תחילה בדרך קצרה ונמשך אחר תענוגים בגנות ופרדסי' מוקף. ונעשה לו הדרך ארוכה לבוא לתכליתו למחוז חפצו וכמו כן עושים היום דור תהפוכות המה במה בעו"ה בזה"ז נוכל לומר גם בעוה"ז מאמר ר' יוסף בב"ח דף י' עולם הפוך ראיתי עליונים למשה ותחתונים למעלה ר"ל מה שראוי ומחיוב להקדימו בראש הלימוד