דברי מהרי"א חלק ב רב

אחר שבילדותם התחילו בחכמה בלתי ירא' קדומה כי דור תהפוכות המה. כי באופן זה בנים לא אמון בם בקלקל הסדר הוא מקלקל האמונה, והלעהרטר המחנכים הילדים מורים רעליגיא"ן עשרת הדברות, אוי לאותו בושה והרי בטלו לומר יו"ד הדברו' בכ"י בציבור כדי שלא לחקות המינים שאמרו אין תורה אלא זו, והנה כל התו"כ שבכתב ושבע"פ הוא מן השמים, והוא הרעליגיאי"ן, ופסוק ותמנע היתה פלגש וכו' ואחות לוטן תמנע שקול הוא לפסוק שמע ישראל וכו', והנה איתא בשם תיקוני זוה"ק ג"כ דצריך להקדים בכ"מ היראה, ולמד כן רשב"י מקרא זה שמי וזה זכרי וכו' שמ"ו עם ו"ה עולה שס"ה, זכר"ו עם ו"ה עולה רמ"ח מ"ע, הרי שהקדים זה שמ"ו עם וי"ה שס"ה מצות ל"ת מצד היראה, לזה זכר"ו עם ו"ה רמ"ח מ"ע מצד אהבה, וכתב עוד דגם בנקודות שם העצם ב"ה שהם בי חש"ק, נקודת שב"א המורה על היראה כי באש ד' נשפט הוא קדום באות יו"ד, והקמ"ץ המורה אהבה ורחמים, וכן חול"ם, מאוחר וכו' ע"ש בתיקונים, ולפי"ז נ"ל דזהו כונת התורה בפ' עקב בפ' היראה ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ולעשות וכו' וכבר תמ' בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי וכו'. אמנם לדברינו מובן דה"פ ועל הסדר קפיד תחילה הוא שואל מעמך לירא"ה וכו' ללכת בכל דרכיו לאהבה אותו לעבוד את ד"א וכו' תחילה לקיים מה שב"א למקום דייקא. ואח"כ לשמור את מצות ד' וכו' אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. היינו שב"א לחבירו לכך תלה בעצמו אנכי מצוך, וכן לטוב לך וכו', ור"ל מה ד' אלקיך כמו ששמו העצם רומז במניינו ובניקודו, שקדום בו תחילה יראה, אח"כ אהבה, זאת בעצמו מה שהוא הוא שואל מעמך שכן תעשה תחילה ליראה וכו' אח"כ לשמור וכו' כנ"ל, עו' בס' ראשית חכמה שער היראה ובס' חוהל"ב, שוב מצאתי בס' רבינו בחיי ר"פ מטות פי' הפ' ירא את ד' בני ומלך כנ"ל יע"ש והנאני מאד. והנה כן שנינו במשנה פ"ב דברכות אריב"ק למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ע"ש וא"כ הן הן דברי הספרי הנ"ל דמפרש הפ' הכי לו חכמה ישכילו זאת יבינו ודאי לאחריתם דייקא ר"ל שידעו מה לאחוז באחרונה, וגם אחרית פירושו תכלית וטובה, וה"ק לו חכמה כן יעשו על הסדר תחילה ישכילו זאת התורה שב"א למקום יבינו לאחריתם אלו שב"א לחבירו לתועלתם יבינו באחרונה בזאת תורת האדם, לז"א ספרי אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שנתנה להם. לא שלטה בהם אומה ומלכות ומה אמרה להם קבלו עליכם עול מ"ש והכריעו זא"ז ביראת שמים ר"ל תחילה צריך ליראת ד' לקיים המצו' שב"א למקום ואח"כ והתנהגו זא"ז בגמ"ח דייקא ר"ל לקיים אותן שב"א לחבירו הוא החכמה ובינו לאחריתם ולו חכמ' ישכילו זאת אינו נסתכלו בד"ת היו מוצאי היכן ומה אמר' להם הסדר דהיי' בראשית וכו' ואנכי ד"א וכו' ושמע ישראל וכו', וכן דחז"ל על והלכת בדרכיו ובו תדבק הדבק בדרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתם וכו', ובמס' ר"ה י"ז ר"ה רמי כתי' צדיק ד' בכל דרכיו וכ' וחסיד בכל מעשיו, בתחילה צדיק ולבסוף חסיד וכו', אילפי רמי כ' ורב חסד כתיב, ואמת בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד וכו' וא"כ מבואר יותר כוונתי בפי' הפ' מה ד"א, יר' מה שהוא מדותיו ודרכיו רחום וחנון וכו', ותחילה ואמת וצדיק ד' ואח"כ בסוף ורב חסד, כן הוא שואל מעמך תחילה ליראה וכו' וללכת בכל דרכיו וכו' וכנ"ל וכה"ג אמרתי על מאז"ל במס' עירובין ד' נ"ג אריב"ח מימי לא נצחני אדם אלא אשה ותינוק ותינוקת וכו' תינוקת מאי הי' פ"א הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמר לי תינוקת אחת רבי לאו שדה הוא, אמרתי לה הלא בדרך כבושה אני מהלך, אמר' לי לסטים שכמותך כבשוה, תינוק מאי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק א' יושב על פרשת דרכים הוא אמרתי לו בני באיז'