דברי מהרי"א חלק ב רא

לו חכמה וכו' אלו נסתכלו ישראל בד"ת שנתנה להן לא שלטה להם אימה ומלכות, ומה אמר' להם קבלו עליכם עול מלכות שמים, והכריעו זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה את זה בגמ"ח וכו' עכ"ל, וצריך ביאור, ונ"ל להיות מצות התורה, בשני סוגים המה, יש מהם שב"א לחבירו, כמו ואהבת לרעך כמוך. לא תשנא ולא תקום לא תגזול ולא תעשוק, וכו' וכיו"ב, ויש מהם ב"א למקום. כמו לא יהי' לך וכו', לא תשא וכו' ל"ת מלאכה וכו', אנכי ד' וכו', פסח ומצה וקרבנות שעטנ"ז ותפילין וכו' וכיו"ב, ונחזי אנן איזו חלק משני אלו סוגים, ראוי ומחויב האדם להקדים ולהחזיק בו תחילה, נראה בעליל שחלק זה שב"א למקום הוא קודם, ומקראות הרבה מעידון ע"ז כי אלו שב"א למקום, נקראים בשם יראה, ואלו שבב"א לחבירו נקראים בשם חכמ"ה, לפי שכל אלו או רובם, גם השכל אנושיי מסכים בהם, והרי אז"ל בפ' אבות כל שיראת"ו קודמת לחכמת"ו, חכמתו מתקיימת, וההיפוך בהיפוך, וכן אז"ל עוד שם, אם אין ירא"ה אין חכמ"ה, וכן שלמה אמר בחכמתו ראשית דבר ירא"ת ד', נ"ל כוונתו כי מראש צורים אראנו במתן תור', שהשמיענו ד' ית' עשרת הדברות, פתח תחילה בחמשה ראשונות, שבב"א למקום, אנכי ד' וכו' ולא יהי' לך וכו', וחמשה אחרונות שבב"א לחבירו, לא תרצח לא תחמוד וכו' לבסוף. וכן התחלת התורה בראשית ברא וכו', אמר רשב"י בתיקונו זוהר א' מצירופי בראשי"ת, הוא יר"א בש"ת, רומז על אז"ל בפ"ב דמס' נדרים ע"פ ס"פ יתרו למען תהי' יראתו ע"פ לבלתי תחטאו זה הבושה, והתורה נקראת דבר כמ"ש דבר צוה לאלף דור עי' רש"י בחגיגה ריש ד' י"ד, וזה"ש שהע"ה ראשית דבר, ר"ל התחלת התורה, הוא יראת ד', רמוז בתיבת בראשית, יר"א בש"ת, וכן מצוה ראשונה פתח באנכי ד"א וכו' וזהו נ"ל ג"כ כוונת דהע"ה באמרו פתח דבריך יאיר מבין פתיים, ר"ל כיון דבלא חכמה נקרא פתי, ומזה יחשוב האדם יותר לאחוז בחכמה תחילה ולהניח עול היראה, כדי שיקרא חכ"ם, וזאת תורת האד"ם, אבל מהתחלת התורה בראשית וכו' וכן התחלת עשרת הדברות אנכי ד"א וכו', נלמד כי הסדר הו' תחילה יראת ד'. ואם אין ירא"ה אין חכמ"ה מתקיימת, לז"א פת"ח דבריך יאיר מבין פתיים, כי בע"כ צריך להקדים יראת ד' ועי"כ שוב החכמה מתקיימת, וזהו נ"ל כוונת קהלת שאמר ירא את ד' ומלך ועם שונים אל תתערב, ויותר הי' צודק לומר בני ירא את ד' ומלך אבל הפסיק בתיבת בני בין ד' ומלך ה"ט להקפיד על הסדר כי המלך בו"ד במשפט יעמיד ארץ ואלמלא מוראה איש את וכו' וכן מצות שתהא אימתו עליך הוא ב"א לחבירו לז"א תחילה יר"א את ד' בני אח"כ ומלך וסיים מאמרו ועם שינים אותן שמהפכים הסדר אל תתערב כי קלקול הסדר מקלקל האמונה כי ע"י יראת ד' ע"כ מאמין בדברי חז"ל שנאמר לא תסור וכו' וכן בהיפוך בלא יראת ד' מושרש בלב האדם שוב כל דברי חכמים אצלו כחוכא ומלעיג עליהם וגם מצות התורה שאינו משיג בשכלו אינו חש בהם ועושה הכל כאות נפשו וכחכמתו ובזה מובן בפ' נצבים פן יש בכם שירש פורה ראש וכו' והי' בשמעו וכו' והתברך בלבבו וכו', דתמוה איזו בן דעת שיעלה כן בלבו לומר כן וכו' אבל לזה הקדים שורש פורה וכו' שמיד מילדותו נתגדל בלא יראה קדומה, שוב לא יאמין ולא יפחד כנ"ל, וכן אמר קהלת בסיף ספרו סוף דבר הכל נשמע תחילה את האלקים ירא ואח"כ את מצותיו שמור כי זה כל האדם זה דייקא העיקר, לשמור הסדר, סוף דבר הכל נשמע, יר' לבסוף תוכל ללמוד גם חכמות שונות אחרות, אחר שמילא כריסו בש"ס ופסקים אבל ראשית דבר יראת ד', את האלקים ירא, לקיים המצות שב"א למקום, ואח"כ ואת מצותיו שמור שב"א לחבירו, ועתה היום בעו"ה תופסים לעיקר תורה חלמה תחילה וע"ז רמזה שירת האזינו וירא ד' וינאץ וכו' אראה מה אחרית. וכו',