דברי מהרי"א חלק ב כ

לי ראה ראיתי, הרי מוכרחים היו אח"כ במעשה, ונענה בטענה זו דבאמת לא היו ראוים לאותו מעשה וכו' וכנ"ל, ואית' בסוטה ד' י"ב שראו אצטגנוני פרעה כי מושיען של ישראל נלקה במים, וכיון דשבועת הקב"ה על משה לכן לא תביאו הי' על מי מריבה, רצה משה להתיר השבועה גם עכשיו עפ"י טענתו הנ"ל בחטא העגל שע"י הידיעה, וגם הראו' של אצטגנוני פרעה מוכרח היה, וזה"ש ד"א אתה החלות להראות דייקא את עבדך אותן שתי ראיות רא"ה ראיתי"ך וכו' את גדל"ך זו קבלת תורת חסד, וגם את יר"ך החזקיה פני שור מהשמאל מימינ"ו א"ש דת למו, ולמה הראיתני ע"כ כדי להשיב חמתך מהם בטענה מוכרחים היו, אע"ג אשר מי אל בשמים וארץ אשר יעשה כמעשי"ך וכו' וכ"ש כי לא מחשבותי מחשבותי' וכו' ואין ידיעתך מכרחת, אבל בצירוף הראיה של האדם מבטל הבחיר' והרי בטענה זו אתה החלות השבועה אז שהתרתי לך כמ"ש ויחל משה, לכן גם עתה אעברה נא ואראה וכו' בטענה זו כנ"ל, והנה בפשוט חטא במי מריבה במה שהכה ולא דיבר אל הסלע, אבל הרמב"ן וא"ע כתבו עוד במ"ש נוציא לכם מים בלשון רבים שתלה בעצמו ג"כ, אמנם כיון דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו לא חטא בזה שאמר נוציא וכו' עד"ה נעשה אדם וכו' ונ"ל הרי מתוך כעסו דיבר כך וגם הכה הסלע וכל הכועס נבואתו מסתלקת וחכמתו והה"ד ענותנתו, וזה"ש בתהלים ק"ו ויקציפו על מי מריבה וירע למשה שעבורם והיינו ע"י כי המרו את רוחו ונסתלקה ממנו שכינה ויבטא בשפתי"ו דייקי ואמר נוציא וכו' תלה בעצמו כנ"ל, וזה"ש משה ויתעבר ד' בי למענכ"ם דייק', ויאמר ד' אלי ר"ב ל"ך ר"ל אותו חטא של מי מריבה אשר רב"ו בני ישראל שאתה מייחסו לי ז"א אלא של"ך הוא כי מלבד ההכאה יש דברים בגו ריב ל"ך במה שאמרת בלשון רבי"ם נוצי"א לכם וכו' ותלית הגדולה ל"ך לבד בעצמך, וגם ראי' האצטגנונים ל"ה מכרחת שהרי לא ראו שום חטא על משה, אבל ראו רק לוקה במים וסברו הם לדינו במים וכל זה נמי רק לטובה הי' שעי"ז גזרו כל הבן וכו' ולא איפכא כל הבת וכו' למעט יותר הפו"ר כי איש אחד נישא כמה נשים משום דטעו לדון מושיען של ישראל במים וכמ"ש באלגזי בסוטה י"ב שם לתרץ בזה תמיה' תוס' ד"ה בשבילי עש"ה ג' מאות אלף רגלי בשבילי נעשה הרבה כזה שלא גזרו איפכ' על הבנות כנ"ל עש"ה ודפח"ח יזה"ש ר"ב ל"ך מה שהראיתי לחכמי פרעה הי' רק להטעותם כדי שישראל עם ר"ב ל"ך יתייחסו אבל לא ראו שום חטא, וידיעתן לחוד אינה מכרחתו לכן אל תוסף דבר אלי עוד וכו' והנה באמת בתפילות משה במרגלים סלח נא וכו' סיים כאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ע"כ ר"ל על חטא העגל הרי חזר והודה שלא היו מוכרחים גם הם אלא בבחירה חטאי, וז"כ המד' שא"ל הקב"ה למשה אם סלח נא אתה מבקש בטל אעבר' נא וכמובן כנ"ל ודו"ק – [א"ה גם אני נכדם אלך בעקבות של א"ז הגאונים זי"ע לפרש הפ' אתה החלות וכו' פירש"י פתח להיות עומד ומתפלל אעפ"י שנגזרה גזירה א"ל ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי וכי תופס הייתי בך אלא לפתוח פתח שבו תלוי להתפלל עליהם כמו כן הייתי סבור עכשיו ויל"ד מי דמי התם אצל ישראל הי' הגזירה על רבים ואצל משה הו' יחיד ובפי' אית' בגמ' דר"ה שאצל ציבור אע"פ שנחתם גז"ד נקרע ועו"ק שלמה הזכיר משה תוארים אלו את גדלך פירש"י זו מדת טובך ואת ידך החזקה שאתה כובש ברחמים את מה"ד החזקה ורש"י פי' ע"פ ויחד יתרו על כל הטובה וכו' טובת המן והבאר והתורה ובפ"ק דתענית איתי' מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבים והק' שם דאית' ג' פרנסים טובים עמדו לישראל משה אהרן ומרים יג' מתנות נתנו על ידם ואלו הן באר וענן והמן וכו' מתה מרים נסתלק הבאר וכו' חזרו כולן בזכות משה אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד כי המן הי' בזכות