דברי מהרי"א חלק ב יט

ונ"ל לתרץ בהיפוך מפי' רש"י לפמ"ש במד' הנ"ל ויקם קין מלמד שהבל הי' גבור יותר, א"כ ודאי ידע הי' קין שאם יהי' שונא עם אחיו נשמר ממני, ואפשר שהבל יהרוג אותו, לכן בא בערמה ודיבר עמו טוב באחוה ואהבה כדי שלא ירגיש בו ולא יוכל לשמור ולהזהר ממנו, וזה"ש הפ' ויאמ"ר קין אל הבל אחי"ו, יר' אמירתו ושיחתו הי' עמו באמיר"ה רכה כאהבת אחי"ם, ויהי בהיותם בשדה שנזדמנו עי"ז ביחד בשדה, דאילו הרגיש הבל דבר מה בלבו של קין הי' נשמר מלהתייחד בשדה עמו, ואמר גם שם בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו דייק' במרמה הזו שהראה לו אחו"ה ולא הרגיש בו, ויהרגהו, וזהו קרוב לפי הספורנו הנ"ל והנה במד"ר בראשית שם ארשב"י קשה הדבר לאמרו וא"א לפה לפרשו ל"ב אחליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך אילו רצה המלך פירשן לא רצה המלך לפרשו נתחזק א' על חבירו והרגו והיה מציוח ואומר מאן בעי דינן קדם מלכא כך קול דמי אחיך צועקים אלי וכו' עי' במפורשים ועי' בתוי"ט פ"ג דאבות במשנה הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון וכו' שפי' הרע"ב ורמב"ם כוונת התנא להעיר על הידיעה והבחירה שאין סותרים זא"ז ומקום יש לשכר ועונש והתוי"ט שם נסתייע לדידהו מאמר רשב"י הנ"ל במד' שהעיר כה"ג על המלך וכו' ולא תי' למה לא פורשן עש"ה, והנה לפמ"ש א"ש מעשה קין שעשה ערמה הנ"ל כמ"ש, ע"כ בבחירתו עשה וראוי לעונש, ומה גם אחר שהשיב להקב"ה לא ידעתי, הרי הו' גונב דעת עליון ומכחיש בידיעת ד' ודאי ראוי לעונש על שעשה בבחירתו, א"כ מה"ט לא רצה הקב"ה לשאלו מיד מה עשית, אולי ישיב שהי' מוכרח במעשיו עפ"י הידיעה וראי' שידע וראה הקב"ה מהם מקודם כי קושי הרמב"ם, לכן הקדים הקב"ה לשאלו אי הבל אחיך דייק' שנהגת עמו באחיה, ואילו היית' מוכרח, מה לך בערמה זו, בלא"ה ל"ה יוכל להמלט ממך, וכשהשיב קין לא ידעתי, הרי גלי דעתו בפומבי שהוא כופר בידיעת ד' בהוה ועבר וכ"ש בעתודות, חזר הקב"ה ושאלו א"כ מה עשית בבחירתך, הן אמת קול דמי אחיך שאינו מכחיש הידיעה וגם לא ידע מערמה שעשית עמו, הם צועקים אלי דייק', כדברי רשב"י במד' שמוכרח הי' ולמה לא הפרשתם כנ"ל, אבל אתה שעשית בערמה וגם מכחיש בידיעתו, ע"כ מעשיך בבחירתך הי' מה עשית – ואית' במד"ר בפ' תשא א"ר פנחס כהן וכו' מהו ראה ראיתי אמר הקב"ה למשה וכו' אני רואה אותן איך מתבוננים בי אני יוצא בקרובין שלי שאתן להם התור' שנא' רכב אלקים וכו' והם שומטין א' מן טטראמולין שלי שכתוב ופני שיר מהשמאל לפיכך אמר משה למה ד' יחרה אפך בעמך, אתה היית יודע אותם ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל עכ"ל, וזה נ"ל נמי כוונת משה במליצתו עוד במד"ר שם מקודם שאמר לי צווית ולא להם דיבור אנכי וכו' ור"ל להוכיח שהם מוכרחים וכמ"ש חז"ל ל"ה ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה דמן השמים הוה, וע"כ לי צווית שאמרת בלשון יחיד אלוקיך, וצריך להבין מה זו טענה הרי הונח שהידיעה אינה סותרת הבחירה כמ"ש התנא הכל צפוי והרשות נתינה, וכבר ביאר הרמב"ם התי' עד"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' וכן פי' האלשיך בזה הפ' למה תאמר יעקב וכו' נסתרה דרכי מ"ד או מאלקי משפטי יעבור, הלא ידעת וכו' אין חקר לתבונתו, ונ"ל דייק' ידיעת ד' לבדו במחשבה אינה מכרחת מה"ט הנ"ל, אבל אחר אשר כבר דיבר ד' והראה ידיעתו בעתיד גם לבני אדם, הו"ל הדיבור מעשה, וכן ידיעה שלו ית' וגם ראיית האדם מכרחת שפיר כמ"ש מרש"א בחא"ג בחגיגה ובר"ה דמה"ט נברא העולם במאמר שהוא מחשבה בלבד, כי דיבורו של הקב"ה הוא מעשה כמ"ש במד"ר פ' לך ע"פ ונתתי את הארץ וכו' ומי יבא אחר המלך אחר אשר כבר עשהו והי' בטל הבחירה, וא"כ יפה אמר משה כיון שכבר אמרת