דברי מהרי"א חלק ב קצט

במקום שהי' למסור נפשו לעבודת ד' ולהשתמש בחכמתו לתורה ועבודה הוא מוסר נפשו על עניני עוה"ז ומשתמש בחכמתו להשגת פרנסתו והבן. וז"כ ירמי' ט' שבתך בתוך מרמה ובמרמה מאנו דעת אותך יר' הלא שבתך במרמה הו' בכל עסקך אתה אוחז במרמ' וחכמ' והי' לך שכל ותבונה ועכ"ז במרמ' מאנו דעת אותי והבן: הלד' תגמלו זאת עם נבל ול"ח ה"ה אביך וכו' ותמו' ונ"ל דהנה אם הבן אין ציית לאביו, ה"ה רע ולא שוטה ואם העבד אין ציית לרבו בשכרו ה"ה שוטה ולא רע כי יאבד שכרו ואם האב פסק לבנו גם שכר שימושו ואין ציית ה"ה רע וגם שוט' לז"א הלד' וכו' עם נבל ולא חכם אתם כי הלא הו' אביך ונבל אתה הוא עשך ויכוניך ושוטה אתה ודו"ק: זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה קשה חדא דלמה כפל בלשון ימות עולם ואח"כ כ' דור ודור ועוד למה שאל לאביו וגם לזקניו הלא חד מיני' סגי ונ"ל דרש"י מפרש אביך המה הנביאים זקניך המה החכמים וההפרש שיש בין נביא לחנם הוא זה דהנביא אינו מחויב לידע מימי קדם אשר קרה ליושבי תבל רק צריך להודיע מה שעתיד להיות אבל החכם צריך לידע כל אשר קרה מיום היות האדם על האדמה כי בלתי זאת נעלם ממנו כמה דינים אשר למדנו מבני נח ומאבות כגון אבר מן החי ומילה וכדומה ולפי"ז עולה ופה הכתוב וכה דבר משה זכור ימות עולם אם תרצה לידע מה שאירע דבר בעולם או בינו שנות דור ודור דהיינו שתרצה לידע מה שיקרה באחרית הימים על השאלה השניי' שאל אביך דהיינו להנביא ויגדך דהוא יודע עתודות ועל השאלה הראשונה שתרצה לידע ימות עולם זקניך דהיינו לחכמים ויאמרו לך דהם ידעו כל המקריות מימות עולם ודו"ק – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו' ונר' לפרש הכתובים ואזכיר נופך אחד מהני מילי מעליותא ששמעתי מפי קדשו של אמ"ו הג' מו"ה צבי העללער זצוק"ל לפרש דברי הפייטן היום הרת עילם ע"ש מה שאז"ל בזמן שישראל ערש"מ הרי הם כבנים למקום ואם אין ערש"מ הרי הם כעבדים והדבר תמוה וכי זהו דרכי של אב הרחמים שאם הבן אין עושה רצונו יהי' מיד בעיניו כעבד אמנם אם נבחין נראה שזה הוא ממידת טובו ורחמים של אבינו שבשמים דהנה השכר והעונש הם הפכים מבן לעבד דאם האב רצונו לגמול שכר טוב לבנו על מעשיהו הטוב שפעל ועשה בודאי הוא נותן בעין טובה בכפלי כפליים יותר ממה שהרב גומל עם העבד בהשלמ' תגמולו על הטוב שפעל ועשה העבד לנגדו וזה הוא בהשלמת גמול טוב אבל אצל העונש בהיפוך הוא שהעונש שחייב הבן אם המרה נגד כבוד אביו הוא גדולה יותר ממה שחייב העבד אם המרה נגד רבו ונקל יותר למחול להרב את פשעי עבדו אם יחלה פניו ויכניע את לבו לנגדו ממה שיש למחול האב לבנו כי מלבד מעשיו הרעים בפעולותיו שהם מגונים בעצמם עוד הוא מחלל בזה את כבוד אביו והוא נחרפת עולם וזה הוא שנוהג עמנו אבינו שבשמים במדת רחמיו שאצל השלמת השכר מחשב אותנו כבנים ומשלם לנו שכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב כראוי מאב הרחמים לבני אבל אם ח"ו אנו חייבים לקבל עונש אז אם יחשב אותנו כבנים יהי' גדול עיונינו מנשוא ולא יותן למחילה וסליחה כי חללנו את כבוד אבינו שבשמים ע"כ ברחמיו דן אותנו כעבדים שע"י זה וכיפר לנו אם נשיב מעוונותינו ונבא לפניו בבכי ובתחנונים כעבד המבקש מחילה מרבו וז"כ חז"ל מה שאמרו שאם אין עושים רצונו הרי הם כעבדים וז"כ הפייטן היום הרת עולם היום יעמוד במשפט כלומר תן קיום והעמדה במשפט באחת משתי פנים אם כבנים שחשוב אותנו כבנים ונהי' נדונים כבנים ואם כעבדים