דברי מהרי"א חלק ב קצח

העולם מתנצלים והקב"ה מוכיחם היי' דכתיב יבושו עובדי חורי פשתן עכ"ל עו' מאמר זה במד' תנחומא פ' וילך לפי"ז על ביטול לימוד התורה לחוד א"א להוכיח דשמא אין לו בינה אבל כיון שמטריח אדם חכמתו ושכלו לפרנס גופו לעינינו עוה"ז ק"ו שיטריח דעתו וחכמתו בעסק התורה ולהשביע בצחצחות נפשו לז"א חכמות ר"ל שני החכמות עוד החכמה להשיג פרנסה והחכמה להשיג התורה מוכיחות להבני אדם חכמה הא' בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה וכו' ללמד אדם דעה ובינה איך יפרנס א"ע להבי' טרפו וספקו מחוץ ולסבב בשווקים וברחובות ובזה מצא' חלק החכמה השני' מקום נתקרא בראש היומיות בפתחי שערי' תוכיח להאדם לישב בפתחי ביהמ"ד ובשערי ציון הליכות עולם ובעיר אמריה תאמר אם אין פנאי לאדם לקיים ודברת בם ובלכתך בדרך עכ"פ יקיים ת"ח בהיותו בעיר בביתו ועם זה מובן ברוך אתה בעיר ושמא תאמר אם תחכם בתורה לא תדע בינה לעסוק במו"מ לז"א וברוך אתה בצאתך גם מובן בזה בשה"ש פ' על משכבי בלילות וכו' בקשתי ולא מצאתי וכו' כי ידוע דאין ישראל נגאלין כ"א בזכות התורה וכמ"ש בסמ"ג בהקדמה לז"א על משכבי בלילות היינו בגלות בקשתי את שאהבה נפשי ללמוד תורה והשבתי לי כי לא מצאתיו ר"ל גם כשאני יגע לא אמצא דבר כי אין לי בינה ע"כ אמרתי אקומה נא ואסובבה בעיר וכו' משם אברר תוכחתו כי יש לעסוק בתורה גם כאן אמר בעיר אמריה תאמר ר"ל למען בעיר החריבה שאין נבנה כ"א בזכות לימוד התורה ובזה מיושב קו' תו' בסנהדרין דאיתא שם אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת וכו' וה"ק תו' הא אית' בשבת כשמכניסין האדם לדין שואלין אותו תחילה אי נו"נ באמונה ואח"ז שואלים קבעת עתים לתורה ולהנ"ל א"ש דודאי על תורה א"א לדונו תחילה דשמא אין לו בינה ולב להשכיל בתורה אמנם ע"י המו"מ יובן ענין הבנתו ופשוט דמו"מ שאינו באמונה א"צ לא חכמה ולא תבונה כי כל דאלים גבר לחטוף וליקח בחזקה ובאלמות או להתעות ב"א בכח וגבר איש אבל לפרנס א"ע באמונה זהו צריך השכלה ותיר' ע"כ שואלין אותו נשאת ונתת באמונה וכשמשיב הן א"כ הי' לו לפרנס א"ע בינה ושכל מה שנוגע לגופו אזי יש להוכיחו ג"כ על התורה וכו' ונ"ל ז"כ הילקוט ס"פ בראשית לא ידון רוחי וכו' אר"מ הן לא עשו מדה"ד למטה אני עושה להן מדה"ד למעלה הה"ד באיוב ד' הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו ואין משים אלא דין שנא' ואלה המשפטים אשר תשים וכו' עכ"ל. ר"ל ומותר הוא מלאכת שכלו אשר יצר את האדם בחכמה נפלאה מלבד שהוא מלאכת ידיו ואם האדם מפנה כל שכלו וחכמתו לפועל ידיו בחכמת מו"מ עליו אמר הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה דייקא. ועדיין יש תקוה קצת להאדם ע"י עסקו בחכמה בהשגת פרנסתו באמונה. שעל הדין העולם עומד כמו קודם מתן תורה. ולהיות להשיג פרנסה בחזקה ובאלמות שלא עפ"י דין א"צ חכמה ובינה כלל. כ"א לישא וליתן באמונה לז"א מבקר לערב יוכתו מבלי משים אין משים אלא דין שנאמר ואלה המשפטים אשר וכו' והן כותתין זא"ז מבקר לערב בלא דין מבלי משים כ"א בחזקה לכן יאבדו לנצח כי חכמת מה להם ומזה אר"מ הן לא עשו מדה"ד למטה אני עושה להם מדה"ד למעלה לא ידון רוחי באדם כו' מבלי משים לנצח יאבדו. וז"כ בשיר' האזינו וילקוט הנ"ל ע"פ עם נבל ולא חכם יר' ולא חכם בחכמת התורה וכתרגום אונקלס הנ"ל וה"פ הלד' תגמלו זאת וכו' במה שאתם עם נבל ולא חכם משתמשים בחכמה להרע, כמ"ש חכמים המה להרע וכו' הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך וכו' דייקא גם במלאכת ידים גם במלאכת השכל והחכמה ודו"ק. ולהנ"ל מובן הכונה בפייט בנפשו יביא לחמו יר'