דברי מהרי"א חלק ב קצז

לא כן אם יפול הכלי ביד דל ונבזה והוא ממלא את הכלי בר ותבן ומספוא אזי יעצב האומן בהיות מחשבתו לריק וללא הועיל והטריח על חנם לעשות את הכל ע"צ היותר טוב ונכון לעינים אבל מעשה ידיו שעסק בפעולת הכלי ע"ד אינם לריק שמשתמשין בו עדיין דבר מה אבל אם ישבר הכלי לגמרי אזי מתאבל הבעל מלאכה על שניהם דהיינו על מלאכת שכלו ועל מלאכת ידיו כי היו לשמה. והנמשל בראית הקב"ה אדם צדיק עוסק במלאכתו הרמה. מתחכם בחכמתו ומבין אזי ישמח ד' במעשיו גם במחשבתו הטהור שעשה אותו על אופן זה ונתן בו כל המדות האלה. לא כן האדם רועה רוח הולך אחר ההבלים, ועושה פעולת שקר ואת אחיו יצוד במרמה ופועל בחכמתו הבל וריק אז יאמר הקב"ה ותפרעו כל עצתי שאני חשבתי לעשות אתכם על אופן היותר נכון ומלאתי אתכם חכמה על חנם אכן כל זמן שאדם קיים בעולם עכ"פ מעשה ידי יוצרו קיימין לא כן אם האדם מוצ' לידון אז השכינה אומרת קלני מראשי היינו עצתי שכונתי ביצירתו וקלני מזרועי היינו מעשי ידי וזהו חכמות בחוץ תרונה במשלי א' כלומר שבשעה שיוצא האדם לחוץ ועוסק בחכמה להשיג הבלי עולם אזי חכמתו תרון ותאבל עליו. לאמר הלבעבור זה נתוני ד' בקרבך להאיר לך על ארץ הטמאה. לעשות מעשים זרים והאיש הנלבב אם יתן אל לבו כדברים האלה בודאי יסכים בלבו להיות כל ימיו רק מתושבי בהמ"ד ולהשליך עסקי עוה"ז אחר גיו וכו' עכ"ל הק"ו. ואמר קהלת סוף דבר הכל נשמע את' אלוקים וכו', הכינה שהחכם התנצל ע"ע כי כל דברי הס' מבהילים ומגנים את העולם ומליאו והוא מתנגד למאמ' ויאמר אלוקי' אל כל אשר ששה הנה טוב מאד ואיתא במד' בוראן משבחן מי מגנאן אך הכונה עפ"י משל א' שהי' אומן וחרש גדול מופלא אבל ל"ה עוסק במלאכתו. כי עשיר הי' וה"ל כלי מלאכתו נאים מאד והחזיקים לתפארת ולתכשיטים כי לא עשה בהם מלאכה פ"א נתארח אצל בעל מלאכה א' מאומנתו והי' בעה"ב מתפאר לפניו ביופי כלי מלאכתו והשיב לו הארח אילו היית מתעסק בהם למלאכתם המיוחד' להם הנה הם באמת נאים ויפים. אבל להתנאות בהם במקום כלי תכשיטי' לבד. לא נאים הם ומה לך בהם אם לא נעשי' בהם מלאכה הנמשל ימי שנותינו ע' שנה הם כלי מלאכתינו לעשות מלאכת ד' בהם ואם האדם משתמש בהזמן היקר רק להתענג וא"ע בהם המלאכה מיוחדת אשר בשבילם נברא אזי הו' הבל וז"ש ס"ד הכל נשמע יר' מסוף דבריי אשר אני מסיים תבין כוונת כל הס' שהייתי מגנה טוב העולם בכללו ודמיתיו להבל. אינו כ"א האדם אינו משתמש בטוב העולם לתכליתו האמיתיי א"כ הי' באמת הבל וריק אבל אם את אלקים ירא ומצותיו שמור כי זה כל האדם אם האדם משתמש בטוב העולם לעבודת ד'. הנה כה"ע כדאי הוא לו. וא"ב דבר בטל והכל נברא בחכמה וסדר נאה מהבור' ית' לתכלית האדם. ומבואר שהקב"ה הכין תבל ומלואה וברא את האדם רק למען יבלה זמן היקר במלאכת ד' ית' וכל הכחות הנמצאים בנו הם רק כלים מיוחדים למלאכת הקודש אבל אנו בעוה"ר מבלים הזמן בהבל וריק. וכה"ג שכתב הקול יעקב הנ"ל. כתבתי כבר גם אני במק"א זה לשוני שכתבתי ע"פ חכמות בחוץ תרונה יל"ד דמתחיל חכמות לשון רבים ר"ל חכמות רבים. וסיים בחוץ תרונה לשון יחיד גם כפל המליצה בראש הומיות וכו' נ"ל עפ"י התנא דבי אליה' דאי' שם אמר אבא אליה' זכור לטוב פ"א הייתי מהלך בדרך ופגעתי באדם א' אמרתי לו בני למדת תורה אמר לא אמרתי לו במה אתה מתפרנס א"ל אני נוטע זרע פשתן עד שמצמחים ועושה ממנו חבלים ורשתות ובהם אני צד דגים מהים וחיות מן היער ואמרתי לו כ"כ בינה יש בך לפרנס עצמך ואין לך בינה ללמוד תורה מיד הרים קולו ובכה אמרתי לו בני לא אתה בלבד מתנצל עצמך בכך אלא רוב