דברי מהרי"א חלק ב קצו

יחזקאל על האומרים משל אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ר"ל האבות גרמו החטא בשעת הזווג מלשון אכלה ומרתה פיה. והלחם אשר הוא אוכל והן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי א"כ מדוע שיני בנים תקהינה מה יעשה שלא יחטא לז"א לא תאמרו עוד כן כי נפש האב ונפש הבן לי היא ר"ל הנשמה הוא חלק ממני ולכן נפש החוטאת הי' תמות כי מצד הנפש יכול האדם להטיב דרכו כנ"ל. והנה בס' בינה לעתים דרוש נ"ב ביאר בארוכה דגדול ועצים שבעונות הוא מה שאינו מחשיב עוניתיו לכלום ומתנצל עליהם להצדיק א"ט ומקטין איתם בעיניו כמ"ש הנני נשפט אתך על אמרתך לא חטאתי ומה"ט דוד בשתים ולא עלתה לו לפי שהתודה מיד ואמר חטאתי ולא התנצל כלום ושאול באחת ועלתה לי לפי שהתנצל א"ט כי חמל העם וכו' והיינו באמרם שאבותיהם הם הסיבה והגרם שבניהם יחטאו כי מהם ראו והם אוחזים מעשה אבותיהם וכו' או מפאת הטבע שאבות משפיעים בבנים תכונתם בהולידם אותם שמזג האב ימשך אל הבן. באופן שמסירים גודל העון מעל עצמם ומעמיסים משא העין ומרהסים הסיבה אל האבות וא"כ מובן דאחר שאאלו ריב"ח מי נתן למשיסה יעקב וכו' הל"ל להשיב תחילה סיפא דקרא לבד הלוא ד' זו חטאנו לו. והי' די תשובה בזה על שאלתו. ומדסיים התינוק סיפא דקרא לגמרי ולא אבו בדרכיו הלוך ולא ולא שמעו בחירתו מזה הבין כונת התינוק הוא היותו מרגיש דפתח הכתוב מדברים בעדם חטאנו, יסיים מדבר על אחרים בנסתר ולא אבו וכו' ולא שמעו וכו' וע"כ כונת הקרא הוא עפ"י דברי הב"ל הנ"ל דהגדול שבעונם הי' זה הלא ד' זו חטאנו לו, באמת אנחנו בעצמינו החוטאים, ואנו תילים עצמינו ומייחסים העונות אל אבותינו באמרינו הם גרמו לנו כן במה שהם לא אבו וכו' ולא שמעו וכו' וכמ"ש הנני נשפט אתך על אמרתך לא חטאתי כנ"ל, ומזה הבין ריב"ח חכמת התינוק עמוקה כנ"ל נכון. וזה נ"ל כונת פסוקי מגילת איכה אבותינו חטאו ואינם וכו' עבדים משלו בנו וכו' ר"ל ע"י אמרינו כן אבותינו הם חטאו ואנחנו אבותינו סבלנו ובאמת אנחנו המרשיעים. ובזה ניתנים יד שלא לחזור בתשובה שלימה לכן עבדים משלו בנו פור אין מידם שאין הדבר תלוי אלא ע"י תשובה. וזהו ג"כ כונת ירמי' סי' י"ז ידענו ד' רשעינו עון אבותינו וכו' ותמו' דחסר וי"ו העיטוף דהל"ל ועין אבותינו וגם הקרא משולל הבנה. ולפימ"ש נ"ל דה"פ ידענו ד' רשעינו הגדול שבעוונות הוא זה באמרינו עון אבותינו כי חטאנו לך שאנחנו תולין חטאתינו באבותינו שהם הם הגורמים כנ"ל ולז"א הושע הנביא שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך וכו' ר"ל תן תודה שאתה בעצמך חטאת כנ"ל ודו"ק: בשירת האזינו כתיב עם נבל ולא חכם ותרגום אונקלס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו וכו' וז"ל הילקוט עם נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבא וכו' מי גרם לישראל שהיו מנולין ומטופשים שלא היו בונין בד"ת וכמ"ש הלא נסט יתרם בם ימותו ולא בחכמה. נ"ל לבאר דאז"ל במס' סנהדרין בשעה שאדם יוצא לידון שכינה מם אמר' קלני מראשי. קלני מזרועי וביאור הענין כ' הקול יעקב בקהלת ד' פ' ז"ל דע שהקב"ה ברא את האדם ביתר שאת מכל הנבראים להיותו מדבר ובעל שכל ועל ידם יתעסק בתורתי ית' ויבין עמקי סודותיה, כמא' המשורר גל עיני ואביטה וכו' משל לאומן שעשה כלי יקר בחכמתו והו' ארגז יפה להלל מאד, הנה מלבד שפעל בידיו גוף הכלי עוד כוון בחכמתו על כל פינה ופינה של הארגז ההוא שיהי' זה ראו ליתן מרגליות בתוכו וזה לאבנים טובות וזה למטבעות של כסף וזה לזהב והנה אם יפיל הכלי ביד עשיר בעל אוצרות ויתן לכל פינה ממנו את הראוי לה. אזי ישמח האומן מאד, ומראה את נפשו טוב בעמלו באשר לא פעל לריק ולא כוון ללא הועיל