דברי מהרי"א חלק ב קצה

כיון שעזבו תורתי שוב לא שמעו בקולי ר"ל זהו מופת שלא כוונו בחטאם לשמוע בקולי שאמרתי וקם העם הזה וזנו וכו' ולא הלכו בה בכינה זו. אלא וילכו אחרי שרירות לבם וכו' אשר למדום אבותם, זדונים היו לעבור את פי ד' ית', ומה"ט עזבו עסק התורה כדי שלא ידעו דרכי התשובה כנ"ל, וזהו שחייבם לעונשו – ובזה מובן היטב בפ' וילך וקם העם הזה וזנה וכו' וחרה אפיו וכו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי וכו' ואנכי הסתר וכו' על כל הרעה וכו' כי פנה וכו' והתמו' מפורסמת אחר שיתוודו ויעשו תשובה אין טעם להענישם אח"כ וע' רמב"ן שם ולפי מ"ש א"ש דרש"י פ' בחקתי פי' ופניתי אליכם אפנה מכל עסקי כביכול רק להשגיח אליכם בלבד ע"ש, וא"כ ה"פ דודאי כיון שיתוודו עוינם ויעשו תשובה מהני להו, אלא שלא יקש' על העונש בהסתרת פנים על מה. אחר שאני גוזר אומר עתה וקם העם וזנה וכו' א"כ מוכרחים היו, ואפשר שהם עצמם יכוונו לזה השאלה במה שיאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני וכו' אין הכונה על ווידוי שהרי אין מזכירים שום חטא ועון בדבריהם אלו. אלא נהפוך הו' כוונתם להתרעם עפ"י מאחז"ל הכל ביד"ש חוץ מור"ש וכו' וכן על הכל גוזר הקב"ה על הטיפה ואילו צדיק ורשע לא קאמר. וזה"ש ואמר הלא פי' ה"א התמיה הו' ור"ל הכי לא בשביל כך מצאוני הרעות על כי אלוקי בקרבי ר"ל לפי שהבחיר' חפשית ואין הקב"ה גוזר עליו לכן ראוי האדם החוטא להענש, אבל בחטא זה מוכרחים היו, לז"א כמתרץ ואנכי אסתיר פני ביום ההוא ר"ל האמור למעלה וחרה אפי ביום ההוא והסתרתי פני מכם עונש זה ראוי להם על כל הרעה אשר עשה דייקא ר"ל המה העושים מבחירתם ולא משום גזירתו. והמופת ע"ז כי פנה אל אלהים אחרים פנה דייקא מכל עסקים ואילו משום גזירתי הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו הי' המאור שבה מחזירם למוטב אע"כ הם בחרו לעצמם להרע וראוים להענש כנ"ל, א"כ לפ"ז ה"פ פסוקי תור' שחת לו לא בנו מומם וכו' ות"א חבילו להון לא לי' בניא דפלחו לטעוותא. ר"ל שעבדו ע"ז כמו בכ"מ שנאמר השחתה בע"ז משחתם בהם מום בם וה"נ שחת לו בנו מומם כתיב וכונתו חבילי להון דייקא לעצמם מרוט לבבם חטאו. ולא ליה ר"ל לא בשביל גזירת הבורא שאמר כן וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, אלא דור עקש וכו' ואמר ראי' לזה. הלד' תגמלו זאת ר"ל בתמיה וכי אפשר שהי' כוונתם בזה לקיים גזירת ד' ית' ט"צ ההכרח. הרי אתם עם נבל ולא חכם ות"א דא עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו. ר"ל קבלו התורה להורות להם דרכי התשובה ומשום גזירתי. הרי הי' אפשר לחטוא. וללמוד תורה ולחזור ולשוב. אבל כיון דתורתי לא שמרו לא ידעו דרך התשובה וע"מ כן עשו וע"כ חבילו להון כנ"ל – עוד פרשתי חכמת התינוק הנ"ל ונקדים דברי בעל ס' אמרי שפר ממהרנ"ח. דלכאור יתנצל האדם על עונותיו לומר הן בעון חוללתי וכו' דאבותיו בשעת הזיווג גרמו לו לחטוא. אמנם הרי ג' שותפות באדם אב ואם כל א' מהם נותן ה' דברים והקב"ה נותן יו"ד דברים ונשמה. וא"כ אין לו התנצלות הנ"ל ופי' בזה הגמרא בנדה משביעין אותו תהי' צדיק וכו' ואפי' כל עולם אומרים לך צדיק אתה וכו' וא"ת האבות הם הגורמים בניזקין לז"א והוי יודע שהקב"ה טהור וגם הוא שותף בך והנשמ' שנתן בך טהורה הוא ורק אתה צריך לשמרה בטהרה ומוטב וכו'. עוד פירשתי בזה קדושים תהיו וא"ת איך אפשר ואבות הן היו בעוכרו ובעון חוללתי. לז"א כי קדוש אני ד'. ואני עיקר השותף באדם וא"ת שלא לחוס א"כ על כבוד אביכם כלל לז"א איש אמו ואביו תיראו כנ"ל. וז"כ דהע"ה כי אבי ואמי עזבוני. ר"ל מצד חלק אבי ואמי עלול הגוף לחטא כמ"ש הן בעון חוללתי וכו' אבל וד' יאספיני ר"ל חלקי ד' אמרה נפשי וכו' לכן הוריני ד' דרכך וכו' ששכלי יגבור על יצרו, ועפי"ז נ"ל לפ' פסוקי