דברי מהרי"א חלק ב קצ

אח"כ שמעתתא, ובפשוט י"ל אדרב' היא הנתנ' וכדאמר' בש"ס ריש יבמות איידי דאתי מדרשא, חביבא לי' לאקדומי טפי מן המפורש, וה"נ אמר' במס' ע"ז חביבין ד"ס יותר מד"ת, שנאמ' כי טובים דודיך מיין וכו', ועוד נ"ל טעם פשוט להיות באמת בעיני ההמון שאינם ת"ח, אין מבינים שמעתת', נוחים להם יותר בדברי אגדה, המושכים לבו של אדם, משא"כ שמעתת' נוחים רק לת"ח, ואילו הי' הדרשה תחילה באגדה, תיכף ומיד אחר סיום האגדת', היו המון העם רצים לחוץ לביהכ"נ, והיו מניחים שם את הרב עם הלומדים לבד, ולא היו נוטלים חלק בכבוד התור', וחדי קוב"ה בפלפולא, לכן תחילת הדרש' בהלו"ת בחריפות, ונשארים כל המון עם בביהכ"נ, דשמא יסיים השמעת' מיד, ויתחיל באגדה שערובים לשומעים. עי"ז אין יוצא מהם לחוץ, נמצאו כולם זוכים בכבוד התורה, כי ברוב עם הדרת מלך ד', כך אמר אאמ"ו הג' זצוק"ל, ולענ"ד בנו ותלמידו נ"ל עדיפי מנהג ישראל תורה הי, וליכ' מידי דלא רמיזא באוריית' דהנה הת"ח ראוי לכנותם בשם שמים, כמו דמרבינן להי מאת ד"א תירא לרבות ת"ח, כל שעסקם בתורת ד', והמין עם שאינם ת"ח, ראוי לכנותם בשם עם הארץ, וכמו שביאר הרמ' בהקדמתו לפ' המשנה על זרעים טעמי, לפי שהם עוסקים בישובה של הארץ, א"כ כאן רמזה תור' מנהג זה, לפי שכל חכמי ישראל הם מניצוצי נשמת מרע"ה, נקראים כולם בשמו, משה שפיר קאמר, כמ"ש בשל"ה הקדוש, וזה"ש ס"פ וילך סיים וידבר משה באזני כל קהל ישראל דייקא, הת"ח וההמונים, את דברי השירה הזאת וכו', וכן ינהיג כל דור ודורשיו לעתיד, כל הת"ח הדורש כה ידבר, תחילה האזינו השמי"ם הת"ח, ואדבר"ה לשון קשה, היינו חריפו' קשות, וצריך לתת לב ואזן היטיב, ואפי' רבים הם השומעים, דיש להשיב ולפלפל, כל א' יש לו פקפוק אחר לווכח ולקפח בהלכה, ולז"א האזינ"ו השמי"ם מלבד שכל ת"ח א' מהם חשוב כרבי"ם, גם רבי"ם המה בחילוקי דעות, וצריך האזנ"ה, ואח"כ ותשמ"ע האר"ץ אמריו פי אמיר"ה לשון רכה, היינו אגדה המושכין לב לשמוע בנקל בשמיעיה בעלמא, כי נוחים להבינם, וגם לשון יחיד ותשמ"ע, כי אין משיבין על אגדה כי שמיעת כולם בשוה כאחד, אין חולק ואין מפלפל עליו, ומפרש דברי עצמו בפסוק שני יערוף כמטר לקחי, ופרש"י הו' העדות תורה שנתתי שהיא חיים לעולם כמטר הזה וכו', היינו שמעת' והלכה, לקח טוב נחתי לכם, יערוף לשין קשה, לפי שהמטר י"ב עצבים לבריות, כגון הולכי דרכים ומי שהי' בורו מלא יין וכו' ע"ש, כן ההלכה קשה לשמוט להולכי דרכים, כאז"ל לא כל המרבה בסחור' מחכים, וכן הבעלי יין כאחז"ל רפ"ב דביצה מעשה בר"א שהי' יושב ודורש וכו יצתה כת ראשונה אומר הללו בעלי פטסין וכו' בעלי חביות וכו' הכינו להם באנומלי ומסך משתאות וכו' ואינן יגיעים לשמוע תורה, עי' פרש"י לכן יטרו"ף כמטיר לקח"ו, לכן האזינ"ו השמי"ם ואדבר"ה הלכות, אבל חז"ל כט"ל אמרת"י דיוקא כטל שהכל שמחים בו' כן דברי אגדה שווים לכל נפש הן, ושמחים בו, שאין בו קושי, לכן תז"ל כט"ל אמרת"י, לכן אמר תו ותשמ"ע האר"ץ אמריו פי, ולפי"ז סידור' דקרא הכי הו', תחיל' לדרוש כהלו"ת לפני הת"ח, ואח"כ בהגדה לפני ההמון עם כנ"ל: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ונל"ב דהנה אם הרב יושב ודורש אז טוב אם גם הת"ח שומעין לו אעפ"י שהוא כבר שמע זאת מ"מ צריך הוא לשמוע שמתוך כך ישמעו גם ההמון עם שאם לא ישמעו הת"ח אז יאמרו הע"ה אם הת"ח אין שומעין לו כש"כ אנו משו"ה צריכי' הת"ח לשמוע הדרשה כדי שישמעו גם הע"ה שהם אינן יודעין שהת"ח כבר שמעו זאת והנה ידוע שהת"ח הוא בבחינת שמים והע"ה הוא בבחינת ארץ וז"כ האזינו השמים ר"ל הת"ח ישמעו שמתוך כך