דברי מהרי"א חלק ב קעה

ואיני שוקע אם משה קיים נמצא כאן מפורש בהדיא דבדיבור הן קרבו ימיך למות לא גזר עליו מיתה רק אמר לו היום דהיינו השמש קיבל עליך – אבאר תחילה המדר' הנ"ל מה שאמר לו הקב"ה היום דהיינו השמש קיבל עליך דהיא לכאורה תמוה מה איכפת להשמש במיתת משה וגם האיך הי ביכולת השמש לאמר איני זז ואיני שוקע כיון שהקב"ה ציוה עליה להלוך תמיד ולסבב העולם, ועוד אם הי' בידה כח לעמוד ולנוח א"כ מה היתה צריכה לקבול על משה הלא הי בהכרח למלא רצונה כדי שתחזור תלך כמנהגה תמיד: ונר' לבאר בהקדים מ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר העיתים סי' ט"ו וז"ל אל תתמ' אל השמש העושה בשבת כמו בחיל ואינו נמנע' בשבת מהליכה הטעם הוא כי היא כלי אומנתו של הקב"ה לאותות ולמועדים וימים לשנים וקיי"ל דהלכה כב"ה דשביתות כלים לאו דאורייתא ואין מצוה בשביתות כלים ע"כ ועיין בגמ' שבת דף י"ח דיליף ב"ש שביתות כלים מהא דכ' בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דהוא מיותר דודאי מחוייבים לשמור כל מה שאמרה תורה אלא לרבות שביתת כלים ע"ש אבל ב"ה נ"ל דסבר כמו שכ' רש"י בחומש פי' אחר על הפסוק הנ"ל דרש"י כ' שם בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה בתורה אזהרה הוא והיא במקום לאו וכתבו ע"ז המפורשים והביאם הש"ך דלכך אמרי' דכל מקים דעשה דוחה ל"ת משום דכל עשה יש בו ג"כ ל"ת לכך דוח' ל"ת גרידא נמצא לפי' רש"י הלז לא מצינו לימוד על שביתות כלים והוא כדעת ב"ה דשביתת כלים לאי דאורייתא – ודע דרש"י כ' בפי ואתחנן על פ' ויתעבר ד' בי למענכם פירש"י נתמלא חימה דלכאורה לא חידוש רש"י בזה כלום אבל ה"פ במה דאמרי רז"ל במנחות דלא מענשי על עשה וגבי משה מצינו דעבר רק על עשה דכ' ודברתם אל הסלע שהוא עשה ומשה עבר על עשה ולא הי' ראוי ליענש רק בעידן רותחא אמרי' שם דמיענוש, לזה אמר קרא ויתעבר ד' בו למענכם ובא רש"י להודיע פירושו כלומר שלא תיקשו למה נענש משה הלא לא נענשו על עשה לז"א נתמלא חימה והי' בעידן רותחא לכך נענש ממוצא דבר שמענו דמשה לא הי' ראוי ליענש משום דלא עבר רק על עשה דלא מענשי עליה וצריכין למודעא דהגמרא דסברה דלא נענשו על עשה ודאי לא סברי להא דפירש"י על הקרא ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דבא ליתן ל"ת על כל עשה שבתורה דא"כ ודאי לא הי' שייך לומר דלא מיענשי על עשה שהרי לא נמצא בכל התורה עשה לחוד דבכל עשה יש בו ג"כ ל"ת אלא ודאי דסברה הגמרא הלז דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לא בא ליתן ל"ת על העשה רק בא לרבות שביתת כלים והשתא שפיר מבואר המדרש הנ"ל היום קיבל עליך על פי הדין כי יודע דמיתת משה הי' בשבת לכך בשלמא עד הנה סי' השמש זורח ושוקע כדרכו אף בשבת אף שהי' כלי אומנתו של הקב"ה עכ"ז לא מנע מהוליכה בשבת משום דשביתת כלים לאו. דאורייתא הוא דכתיב בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לא בא לרבות שביתת כלים רק בא ליתן ל"ת על כל עשה שבתורה משא"כ עתה שהגיע זמן של משה למות בשבת והוא נשאר בחיים ולא מת מטעם דלא עבר רק על עשה ולא מיענשו אעשה וא"כ אם איתא דקרא וכל אשר אמרתי אליכם תשמורו באים ליתן ל"ת על כל עשה למה לא מיענשי אעשה הלא בכל עשה יש בי ג"כ ל"ת אלא מוכח מזה דקרא הלז בא לרבות שביתת כלים לכך בא השמש לקבל לפני הקב"ה ואמר איני זז ואיני שוקט אם משה קיים ומזה מוכח דלהדיא דשביתת כלים הוא מדאורייתא וק"ל – נמצא מבואר כאן בהמאמר הנ"ל דהפסוק הן קרבו ימיך למות לא עזר בזה גזירת מיתת משה אלא שאמר לו הקב"ה היום שהוא השמש קיבל