דברי מהרי"א חלק ב קעד

ד' אל משה הנך שוכב וכו' וקם העם הזה וזנה. והשיב דלמא לא קאי אלא אלרע וכו' א"ל נקוט מיה' פלגא וכו' ותמו' איך נתן מקים לכפור בתחה"מ שלא מצא לו קרא ונ"ל דאי' במד' וישלח פ' ע"ח חדשים לבקרים על שאתה מחדשינו בכל בקר ובקר אנו יודעין שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים וכו' והנה בקרא הנך שוכב וכו' דקדק האלשי"ך מ"ש בלשון הוה דנקט שוכב, תשכב הל"ל, ונ"ל עפ"י מד' הנ"ל בצירוף התשובה למינים הנ"ל א"ש, וה"פ הנך שוכב וקם בהוה תמיד חדשים לבקרים שאני מחזיר נשמות לפגרים מתים תמיד לתחה"מ מה"ת והוצרך קרא להקדים כן לוקם העם הזה וזנה וכו' ללמוד הקב"ה יודע עתידות, ואם אולי לא יעמדו בבקר משינתם, ע"כ אחרים יהי' המזנים, כי ביום מית' משה ל"ה מונים עד אח"ז בימי השופטים, ואיך אמר העם הז"ה וזנה, לכן הקדים הקב"ה הנך שוכב וקם בהוה תמיד חדשים לבקרים, כן וקם העם הזה חדשים לבקרים, ואח"כ וקם העם הז"ה דייק' וזנה, א"כ תרתי ש"מ כמד"ר הנ"ל רבה אמונתך כנ"ל, עונ"ל דלכאו' מוכ' תחה"מ מה"ת ממה שאמ' יעקב לעשיו עד אשר אבו' אל אדני שעיר', כ' המד' שם סי' פ' ע"ח על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב לעשיו לשעיר מימיו אפשר יעקב אמתי הי' ומרמה בו אלא אימתי בא אצלו לע"ל וכו' ע"ש, וע"כ היי' ע"י תחה"מ, אמנם הרי אז"ל יעקב אבינו לא מת, וא"כ א"ר מהתם, ומ"מ שפי' מוכ' לה כנ"ל דיעקב מנא ידע זאת מקודם שלא ימות, וע"כ משום תחה"מ קאמר אבוא וכו' עכ"פ, ועדיין יש לדחות שהקב"ה יודע עתידות ומגיד מראשית אחרית סו' ית' גילה סודו אל עבדו יעקב שלא ימיתיהו, א"כ א"ר משם על תחה"מ, א"כ נ"ל ז"כ הצדוקי ששאלו על ב' אלו בהדדי ור"ל דממ"נ קשי', נהי דחדא מהני מוכחי שפיר מקר' דיעקב, אבל תרתי מנ"ל וממ"נ, וא"כ השיב לו שפי' נקוט מיה' פלגא דקאי אלרע וקם וכו' וזנה כפשוט' דקר' ומוכח מינה יודע עתידות: אית' במדרש פ' וילך שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות היום קיבל עליך ואמר איני זז ואיני שוקע אם משה קיים נר' לפרש דאיתא ברות שובנה בנותי לכנה כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנותי כי מר לי מאוד מכם ואית' במדרש ר' חנינא פתר קרא במשה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך שאמרתי הן הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים והיית סבור שתתן לי שכר עי"ז הלהן תעגנה הוגעתני במלאך המות ואמרת לי הן קרבו ימיך למות וחוזר ואומר לישראל אל בנותי כי מר לי מאד מכם בשבילכם יצתה בי יד ד' ע"כ המדרש ותמוה גדולה דמנא לי' לר' חנינא להוציא הקרא מפשוטו שהרי פשוטו דקרא הוא דנטמי דברה כן לשתי כלותים שבלתי אפשרי להם לעגן כ"כ זמן ארוך ומה שייך לזה ענין משה וכי בשביל שאמרה תיבת הלהן שתי פעמים לכך נאמ' דקאי על משה שאמר הן ב' פעמים אשר אן להם שייכות זל"ז וגם מה שאמרה כי מר לי מאד מכם דפירושו בשבילכם אמר נמי דקאי על משה דזה תמוה – ונר' דהכי הוא דנעמי טענה לשתי כלותים טענה גדולה שישיבו לביתם ולא ילכו עמה לגייר כי לא יקבלו אותם מטעם דכתיב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' אך שידעה נעמי שיש לכלותיה פתחון פה והוכחה גדולה מן ב' פעמים הן שאמר משה ללמוד מזה שיקבלו אותם, לזה אמרה נעמי כי מר לי מאד מכם שאמר משה בשבילכם וזה הוא סתירה על דבריהם ובטלו הוכחה שלהם לא יקבלו אותם רק אודיע שיש תשובה על שאלת משה ששאל בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה כי במדרש פ' וילך איתא שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות היום קיבל עליך ואמר אינו זז