דברי מהרי"א חלק ב קעב

הנ"ל בפ' וקם וזנה וכו' שלא הי' הגזירה על איש ידוע וכל א' מהזונים אינו רצה שלא לזנות יכול למנוע את עצמו ע"ש. וראב"ד השיגו נר' שדברי נערות הם יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם. יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזירתך על אותן שלא זנו הרי לא זנו עש"ה. ונ"ל לתרץ דאיתא במס' ר"ה וביומא עבר אדם עבירה א' מוחלין לו וכו'. מעביר ראשון ראשון וכך הי' המידה. וא"כ על עבירה א' בפ"א ליכא עונש אלא בהרבה עבירות וא"כ אין לחוש ולומר הזונה על מי חל גזירתך דאי מה"ט חטא הא לבדו הו"ל לעשות, ולא יותר כיון דלא גזר על יותר מזה וכמובן, וא"כ ה"פ וקם וזנה וכו' והסתרתי פני מהם ויקש' להם קוש' הר"מ הנ"ל מוכרחים היו. ואי כתירוצו של הרמ' שלא גזר על איש ידוע, לז"א ואמר כל א' מהזונים בתמי' הלא על כי אין אלוקי בקרבי דייקא מצאינו הרעות וכו', ר"ל על שלא הזכירני בשם. א"כ ועל מי חלה גזירתך כקושי' הראב"ד. לז"א ואנכי הסתר אסתיר וכו' על כ"ל הרעה אשר עשו דייקא. על פי' אצל, כמו עם ר"ל הרעה גם כן את אשר פנה וכו' וכנ"ל: ועוד נ"ל באופן דרך חריף ויובן גם פסוקי תהלים סי' ס"ב אחת דיבר אלוקים וכו' כמעשיהו וכו' דתמו' ומשולל הבנה, גם ק' רישא לסיפא כדהק' בגמ' ונ"ל לפ' על נכון. דהנה אאמ"ו הנ' זצוק"ל תי' לעצמו קו' הרמב"ם בסתירת הידיעה והבחי' דבס' החרידים כתב בטעם דדחי עשה לל"ת אע"ג דלית חמיר דלקי עלי' מ"מ העדר השכר שמפסיד ע"י ביטול העשה הוא עונש גדול יותר מעונש גיהנם שאינו זוכה עם שאר כל הצדיקים וכו' עש"ה ובכה"ג מצינו גבי אחר במס' חגיגה מידן לא דיינו וכו' ור"מ תלמידו הכניסו לגיהנם והרמב"ם בפ"ח מהל' תשובה כתב העוה"ב צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו וכו' ומשיגים מאמית' הקב"ה וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאו' הנביאים כולם וכו' הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת וכו' וזה מצינו שקורין אותה הנביאים באר שחת ואבדון וכו' וכל לשון כלי' והשחתה, לפי שהי' כליה שאין אחריה תקומה והפסד שאינו חוזר לעולם וכו' עכ"ל, וא"כ לולא העונש בטענה דמוכרח האדם עפ"י ידיעת ד' גם לשכר אין מקום לעושה טוב. והעדר השכר הוא עונש יותר גדול. וכל הכונת של הבריאה היא רק להטיב לנבראים. וחסד ד' הוא עלינו בתשלום הגמול שכר ועונש עכ"ד קדשו של מרן אבי זצוק"ל וש"י. וא"כ נ"ל ה"ע הנך שוכב וקם וזנה וכו' וקם מאותן שא"ל הכרע ובש"ס יליף מיני' תרתי שהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות. והנה התחי' הוא משכר המצית וע"כ הבחירה חפשית. לכן והסתרתי, פני וכו' על שזני אחרי אחרי ע"ז אמנם הם יקשה להם קישו' הסתור' הנ"ל, ואמר הלא ע"כ א"א בקרבי דייקא שאין יודע עתידות מצאוני וכו', דאל"כ אין מקום לעונש, לז"א התי' הוא דלולא עונש ראשין של והסתרתי פני ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' היינו הכרת תכרת וכו' בעוה"ז ובעוה"ב ר"ל דהעדר השכר הוא עונש יותר חמור וגדול כנ"ל. וזה"ש סי' קמ"ב בתהלים בהתעטף עלי רוחי ר"ל מיד בשעת הבריאה עד"ה כי רוח מלפני יעטו ונשמות אני עשיתי ואתה ידעת מאז נתיבתי כי בארח זו אהלך וא"כ הרי טמנו פח לי יר' דמוכרח אני ח"ו לחטוא ואינו מקום לעונש כיון דאין לי מנוס לברוח מעשות הרע כקוש' הרמ' לז"א תי' הנ"ל דא"כ הבט ימין וראה ר"ל לזכות ואין לי מכיר טובה בשביל עשיית הטוב דג"כ מוכרח אני. וכיון שכן אבד מנוס ממני לגמרי, ואין דורש לנפשי דייק'. דהנשמה פורחת באויר וזה יותר גריע כמו באחד. לכן זעקתי אליך ד' כי אמרתי אתה מחסי כי חסדך ורצונך הוא שיהי' חלקו בארץ החיים, והנה שאלת המין ידוע מנין שהקב"ה יודע