דברי מהרי"א חלק ב יז

חכם הורא' הו' עפ"י חרטת ופתח של הנודר ועוקר הנדר מעיקרו משא"כ הפרה הוא מבטל הנדר בלתי טעם ומוגז גייז מכאן ולהבא עי' רשב"ם בב"ת ד' ק"כ ע"ב, וא"כ שבועת הקב"ה א"א להתיר ע"י התרת חכם דלא שייך פתח וחרטה אצלו ית"ש אלא ע"י הפרה של צדיק ע"ד ותגזר אומר ויקם לך הקב"ה גוזר וצדיק מבטלה וע"י בתיח בב"ת ד' ע"ד ומה"ט נקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא, ולכן כתיב מושל באדם צדיק וכו' ע"ד והוא ימשול בך עש"ה והנה רש"י ר"פ מטות מייתי דחז"ל בב"ת ק"כ דילפי' מזה הדבר דבעל שאמר בלשון התרה וחכם בלשון הפרה לאו כלום הוא ובאמת גבי חטא העגל אשכחן סתירה בדחז"ל לשון הגמ' דברכות ד' ל"ב רבא אמר וכו' עד שהפר לו נדרו וכו' ובמ"ר פ' תשא פ' מ"ג ויחל משה אר"ב אר"י ש"התיר נדרו של יוצרו וכו' אמר משה רבש"ע ולא נתת לי ה"פרה של נדרו ואמרת וכו' לא יחל וכו' אבל ח"כם מוחל את נדרו וכו' אותו שעה אמר משה מ"ותר לך מיותר לך מיותר לך וכו' ארשב"ל לפיכך נקרא שמו א"יש ה"אלקים לומר ש"התיר נדר לאלקים עש"ה, ונ"ל לפמ"ש לעיל א"ש אחר שהקב"ה הקדים רחמים לרוגז באמרו ועתה הניחה לי ויחר אפו בהם ואכלם הרי תלה מיד הגזירה דידו של משה לבטלה הו"ל שבועה על תנאי וכיון שהרבה משה בתפלה נתקיים התנאי ונעקר הנדר מעיקרו הי' יכול להתירו ממש בלשון חכם מותר לך ולפי שלא הזכיר הקב"ה התנאי בפירו' אלא ברמיזה, לכן הי' מרע"ה מסופק דלמא צריך הפרה דייק', ואחז בשניהם הפר נדרו וגם התיר נדרו ונמצא כל ד"ח קיימים כנ"ל, אמנם נ"ל דווק' להפר נדרו של הקב"ה על ישראל כיון דמשה מלך ישראל היה כמ"ש ויהי בישורון מלך דינו כבעל גם בכנסת ישראל של מעלה כמחז"ל ויהי ביום כלות משה כתיב כלת שהוא איש האלוקו' בעלה דמטרוניתא, משא"כ הנדר שנוגע אליו בלבד ל"ש לומר כן לבטל בלשון הפרה הגז"ד שיש עמו שבועה שאין חבוש מתיר א"ע מבית האסורים, וזה"ש הקב"ה למשה לך רד וכו' כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו' רמז לו בזה ג"כ שהדבר תלוי בו לבטל הגזירה בלשון הפרה כמו בעל לאשתו, וזה"ש הכ' וזאת הברכה וכו' משה איש האלקים את ב"י דייק' ור"ל עם בני ישראל ובמה שנוגע אליהם היה נקרא איש האלקים בעלה דמטרונתא, וא"כ א"א להפר נדר הקב"ה על משה אלא בלשון התרה וכיון שנדר דמשה ל"ה על תנאי א"א להתירו ע"י פתח וחרטה כי לא ב"א הוא ויתנחם כנ"ל ובזה מובן אצלי מאמ' תמוה במד' א"ל הקב"ה למשה חכם אתה ואתה רוצה ליכנוס לא"י, ולפמ"ש מובן היטב דה"פ בנדר שנוגע לך אין אתה בעל להפר אותי אלא חכם אתה להתיר בלשון התרה ע"י פתח וחרטה, וזה מן הנמנע ואיך אתה מבקש ליכנס לא"י הרי א"א להתיר השבועה כנ"ל, וזה"ש אתה החלית להראות את עבדך דייק' את ג"דלך דייקא שעשתנו א"יש ה"אלקים בעלה דמטרוניתא להפר נדרך ושבועתך בחטא העגל וכדברי רש"י וילקוט הנ"ל, אלא דמשה מצד ענותנותו לא החזיק א"ע בכך ופתח אז גם בהיתר כיון שהי' פתח מעיקרו כנ"ל, לכן אעברה נא ואראה וכו' ומופר לך נדרך והשיבו הקב"ה רב לך וכו' ואחת דיבר אלוקים ושתים זו שמענו הלא כה דבריי' וכו' כפטיש וכו' וה"פ ר"ב ל"ך גידולה זו שנתתי ל"ך להיותך נקרא איש האלקים בעלה דמטרניתא והיינו רק משום ר"ב לך בזכות הרבים בשביל ישראל להצלתם דייקא, אבל מה שנוגע לך לבד ריב ל"ך דין ח"כם ו"רב יש לך כמדרש הנ"ל חכם אתה וכו' ולא ב"על ובעינן התרה דייקא והרי ריב ל"ך אותה שבועה הנוגע ל"ך ר"ב הוא גדול יותר משבועה דגבי העגל דהתם על תנאי היה אפשר בהתרה כיון שגלותי לך הפתח מיד קודם הנדר הרי נעקר ממילא מעיקרו ע"י התרך ותפלתך, משא"כ נדר זה בלא תנאי וא"א להתירו אא"כ בהפרה, ולכן אל תוסף דבר אלי דייקא עוד ב"דבר הזה דייקא