דברי מהרי"א חלק ב טז

שיעבור משה את הירדן ישבע שלא לחזור עוד למדבר, לכן הקדים משה בתפלתו ואמר אתה התרת לי פ"א שבועה שבמדין, וא"כ גם אז יתירו לי כשאשבע לכן אעברי נא ואראה וכו' ודפח"ח, והנה בברכות ד' ל"ב דחז"ל על ויחל משה וכו' מלמד שהפר את נדרו, ורש"י פי' בפ' תשא ועתה הניחה לי עדיין לא שמענו שנתפלל משה עליהם אלא כאן פתח לי פתח והודיעו שהדבר תלוי בו וכו' והו' מגמ' דברכות הנ"ל ע"ש הרף ממני, וע"פ הניחה לי דרש אדרב' מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם וכו' עש' וצל"ע על רש"י בחומש הנ"ל, וא"כ נ"ל אחר שידע משה שנשבע ד' לכן לא תביא וכו' וגז"ד שיש שבועה עמו א"א לבטלה, לכן הקדים בתפלתו לאמר ד"א אתה החלוית וכו' להראו"ת את עבדך את גדל"ך ואת יד"ך החז"ק" דייק' ר"ל בעת שהראיתני ידיך החזקה דייק' מה"ד בשבועה לכלותם כמ"ש וישא יד"ו להם להפיל אותם במדבר, ושבועה היתה כפל דבורו ויחר אפ"ו בהם ואכל"ם, אז הקדמת רחמים לרוגז והראותנו מחילה את גדל"ך מדת טובך שהדבר תלוי בי באמרך ועתה הניחה לי וכו' להפר נדרך, א"כ אפוא אתה החלו"ת' להראות, כבר התרת לך נדר ושביעה ויחל משה וכו' לכן גם עתה אתשיל אשבועתך זה ואעברה נא ואראה וכו' והשיבו הקב"ה רב לך וכו' ר"ל נדר ויחר אפי ואכלם הי' רק ביני לבינך, ומה"ט גופא שרציתי שתתיר לי הנדר, כמו שאמרתי ועתה הניחה כי כנ"ל, וטעמי נמוקי עמי הי' בזה כי רבים המה אומה שלימה, ורבים נפישא זכותי, עד"ה ואיך לא אחוס על ננוה העיר הגדולה וישראל הי' רק להורות תשובה דרבים, אבל השבועה לכן לא תביאי וכו' ר"ב ל"ך דייק' שבועה זו הנוגע ל"ך שבועה ונדר ברבי"ם הי' מדינא אין לו התרה, וגם לדעתך וכי דין רבי"ם יש ל"ך, ר"ב ל"ך בתוזו", לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דייק' כנ"ל, שוב ראיתי דז"ל רש"י בפ' אתה החלות וכו' פתח להיות עומד ומתפלל אעפ"י שנגזרה גזירה א"ל ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי וכי תופס הייתי בך אלא לפתוח פתח שבי תלוי כמו כן הייתי סבור ולעשות עכשיו עכ"ל, והקשה המפורשים עליו וכי מאין נשמע מזה שאמר הקב"ה במעשה העגל הניחה שתועיל תפלתו להכניסו לארץ, אמנם לפמ"ש הדברים מכוונים ונכונים כמון חומר, וז"ל הילקוט ד"א אתה החלות את השבועה כתבת בתירה זובח לאלקים יחרם ובניך עבדו ע"ז ובקשתי עליהם רחמים וסלחת להם אתה החלות החלת השבועה וכו' ותמ' הברכת שמואל איכ' הי' תשובת הקב"ה מספקת על שאלת משה דשפיר קאמר עש"ה והנך רואה בעיניך עפמ"ש לעיל דדברים אחדים המה דברי הילקוט ודברי רש"י ולק"מ, עכ"ד קדשו של מרן אאמו"ר זצוק"ל: [אמר המסדר ונר' לפרש ג"כ כוונת הפסוקים אתה החלות וכו' והקב"ה השיב לו רב לך וכו' דאית' במ"ר פ' תשא ויחל משה מלמד שהתיר נדרו של יוצרו אמר הקב"ה כבר נשבעתי זובח לאלקים יחרם ודבר שביעה שיצא מפי איני מחזירה אמר משה רבש"ע ולא נתת לי הפרה של נדרים וז"כ ויחל משה שהתיר את השבועה דזובח לאלקים יחרם עיי"ש ואית' במדרש שמשה הי' מתפלל מאת ד' שיכנס לא"י ויהי' הוא תלמיד ליהושע ואית' בגמ' דנדרים לא יאי לאינש למשרא נדרא במקום רבו וא"ש דמשה התפלל אל ד' שאתה החילות בתחילה השביעם בעגל ט"ו שעשיתני כחכם ורב עליך והתרתי לך שבועתך כמ"ש ויחל משה ע"כ אעברה נא ואתיר לך גם השבועה שנשבעת לכן לא תביאו וכו' והקב"ה כשיב לו רב לך יש לך רב דהיינו עכשיו יהושע רבך ולא יאי לאינש להתיר הנדר במקום רבו וגם יהושע אינו יכול להתיר הנדר להקב"ה מאחר שהיית רבו וג"כ אינ' רשאי להתיר הנדר בפניך שהיית רבו]: ולי הצעיר נ"ל ג"כ עד"ז, דהנה ההבדל בין התרת חכם להפרת בעל מבואר דהתרת