דברי מהרי"א חלק ב קסט

פ"ז מתשובה וכבר הבטיח התור' שסוף ישראל לעשות תשובה בסיף גלותם ומיד הן נגאלין שנאמ' והי' כי יביאו עליך וכו' ושבת עד ד"א וכו' אבל רמב"ן כ' בסמוך בפ' כי המצוה הזאת ר"ל התשובה הנזכר כאן והשבות וכו' ושבת מצוה שיצוה אותנו עשות כן ונאמר' בלשון הבינוני לרמוז בהבטח' כי עתיד הדבר להיות כן,. ונ"ל הרמ' לטעמי' רה"ל תשוב' שם שכ' והתוודו את חטאתם וכו' הו' מ"ע אמנם נ"ל או"א דברי א"ח הם, דתמו' כפילות הקר' והשבות וכו' ושבת וכו' וגם השינוים תמו' טובא, ועוק"ל להרמ' הרי הכל ביד"ש חוץ מי"ש ואם הבטיח ד' אותו ע"ז א"כ בטל הבחיר' ומוכרחים אנו לשוב לכך נ"ל דאי' משה רבינו א"ל להקב"ה מי אנכי וכו' וכי אוצו' וכו' באיז' זכות וכו' וא"כ בתשובה מאהבה דזדונות נעשו כזכיות נגאלין אבל מיראה נשארים שגגות ואין נגאלין בלא זכות וא"כ הפ' והי' כי יבואו עליך כל הדברים וכו' והשבות וכו' ודאי הבטחה הוא ע"י צרות תשוב' ואין קפיד' בזה אם נהי' מוכרחים כיון דמירא' הו' ונשאר מ"מ חטא שוגג וליכ' זכות ותשאר בכל הגוים אשר הדיחך ד"א שמה ואין נגאלים, אבל ושבת עד ד"א זה מ"ע ולא הבטחה ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום תשובה בשביל ציווי הו' מאהבה ועי"ז יהפכו עבירו' לזכיות ושב ד"א וכו' תהי' נגאלים. – כ"ק אאמ"ו הג' זצ"ל כ' כי תשובה מאהבה הו' בשביל גלות השכינה כי עמו אנכי בצרה, והואיל אין חבוש מתיר עצמו וכו' צריכים אנו להתפלל ע"ז, והמתפלל ע"ח והו' צריך לא"ד הוא נענה תחילה וז"ש א"כ והי' כ"י עליך וכו' והשבות אל לבבך תתבונן כי בכל הגוים אשר הדיחך בגלות ד"א שמה, הו' אסור עמך בצרה ושבת עד ד"א דייק' יהי' התשובה בשבילו כאילו אמר בעד ד"א וכו', אזי ושב ד"א את שבותך ורחמך, והשיב ל"נ אלא ושב כמ"ש רש"י ורחמך וקבצך אתה נענה, ענ"ל דבמעמד הנכבד במ"ת כתו' השמע עה קול א"ח מדבר וכו' כאשר שמעת וכו' ובגאולה העתיד' ב"ב כתיב כי עין בעין יראו וכו' ויאמרו הנה אלקינו זה נזכה לשמוע קולו ממש כמו במ"ת וז"ש והשבות אל לבבך וכו' וע"י התשובה ושבת עד ד"א דייק' תקרב א"ע אליו ושמעת בקולו דייק' ככל אשר אנכי מצוך היום דייק' במ"ת ששמעת קול ד"א, עונ"ל דאית' תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, וז"ש ושבת עד ד"א תשוב' מאהבה שמגעת עד כסה"כ, אזי ושמעת בקולו גם הזדונות יהי' מצות כאלו שמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך דייק', ככל בכ"ף הדמיון דנעשו כזכיות, והנה בזוהר פליגי ר' יוסף סבר עד שיתקיים כל הכתוב לא יוכלו לעורר תשובה שנאמ' והו' כ"ו עליך וכו', ור"ח הק' לו א"כ נעלת דלת בפני בע"ת, אלא כיון שיטעמו ישראל טעם גלות ואפי' שעה א' אם יחזרו בתשובה נחשב להם כאלו באו עליהם כל הדברים וכו', ונ"ל לתרץ קו' ר"ח לר"י, ולא פליגי, אלא מא"ח ומא"ח ול"פ, לפי פלוגת' הנ"ל וק"ל לרמ' דוהשבות והבטחה הי' א"כ בטל הבחיר', וא"כ נ"ל ר"י ס"ל כהרמ' וק"ל כנ"ל, לז"א הבטחה הו' ההכרח דייק' אחר שיתקיים כל הכתו' אבל קודם לזה אינה הבטחה והכרח אלו בחירה, וא"כ לק"מ אתה נועל דלת, אבל ר"ח ס"ל כרמב"ן דמ"ע הו' ולא הבטחה הק' שפי' כנ"ל ודו"ק – עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל: וילך. וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ולא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וכו' יהושע הוא עובר לפניך והק' רש"י הא כתיב לא כהתה עיניו ולא נס ליחו