דברי מהרי"א חלק ב קסד

להוכיח כראוי – ואית' באבות הסתכל בג"ד וא"א באם לידי עבירה דע מה למעל' ממך עין רואה אזן שומעת וכו' וכ אאמ"ו הגאון זצוק"ל ז"ל נ"ל התנא רמז על ענין תוכחה שלפעמים מאשימים את המוכיח שמבייש את השומעים, ובאמת אין המוכיח מחדש דבר מדעתי, כמו בשמעתת' ואגדתי, אבל כל התוכחות ומוסרים על כל עבירות כתובים על ספר, וכל הספרי מוסר מלאים מזה, והדורש המוכיח הו' רק כקורא מתוך הספר ומזכירם, שיזהרו מאותן החטאים, ושישיבו מחטאם אם כבר עברו, ובזה האופן איני מבייש לשום אדם פרטיי, אבל כל א' וא' יקח מוסר בשמעו, ביודעו שנוגע גם אליו הדברים וזה"ש התנא עצה שלא לבא לידי עבירה להאשים את המוכיח במוסריו ברבים דע מה למעלה ממך הוא הדורש תוכחת מוסר עין רואה ר"ל הסתכל תוך ספר ותראה בעיניך כי כל מעשיך בספר נכתבין, כך יהי' אזן שומעת הדרשה שאינו מכוין הדורש לבייש, אלא מעצמי ירגיש ויבין השומע מומו עכד"ק של מרן אבי וצ"ל, וידוע מאז"ל רי' חגיגה כל העובר עביר' ומתבייש בה מוחלין ע"כ עונתיו וכו', לפי"ז נ"ל ז"ש והי' בשמעו דייקא את דברי האלה הזאת זה שי"ב שרש פורה וכו' ולבבו פינה וכו' אם ישמע מפי דורש המוכיח ברבים תוכחת מוסר את דברי האלה וכו', ויתבייש ברבים, עי"ז והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי, כי ע"י הבושה מוחלין לו ע"כ עונותיו, כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה וכו', ועל סמך זה יוסף לחטוא במזיד עוד לז"א לא יאבה ד' סלוח לו כמאז"ל אחטא ואשוב אחטא ואשוב ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, וגם על הראשונות שעבר כבר אין הבושה ששמע מפי הדורש שפרט החטאים והקללות מכפרת עליו, לפי שלא כוון הדורש לביישי בפרט אלא בכלל הוכיח מה שכתוב בספר, נז"א ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה דייקא, וכל עין רואה שאוזן שומעת כל מעשיך מפי המוכיח המה נכתבין בספר, ולא נתכווין לביישך אותך כלל ולא נתביישת בזה, ואין לך מחילה על עונותיך בזה כנ"ל ואז"ל ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי לשנא דצערא הו' אוי לדור ששפטו את שופטיו ולע"ד עפ"י מאז"ל על ואשימם בראשיכם פרש"י ר"פ דברים ואשמם כתיב חסר י' שהאשמ' תלוי בראשיכם שיש בידם למחות ואינם מוחים בעוברי עבירה אבל בדור כזה ששופטים לשופטיהם ושונאים בשער מוכיח, דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ אזי אוי לדור ולא אוי לראשים, כי אין האשמה בהם, עוד יובן עפ"י מאז"ל ביומא כמה לא חלו ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי' שהרי דוד בשתים ועלתה לו שאיל באחת ולא עלתה לו, ופי' הב"ל וכי משוא פנים יש בדבר, אמנם כ' דוד לפי שלא התנצל א"ע, אבל מיד א"ל לנתן הנביא והודה חטאתי, לכן נתבשר מיד גם ד' העביר חטאתך לא תמות, אבל שאול התנצל א"ע בטענה תחילה כי חמל העם על מיטב הצאן וכו', לכן נתפס ועלתה לי באחת עש"ה, וה"נ אם העם מתנצלים א"ע וזכאים וישרים בעיניהם ושופטים את שופטיהם ומתעברים על ריב השופט עמהם, אזי אוי לאותו דור, כי עי"ז הם באים לעונשי ד'. וגם בבא עליהם פורענות תולים במקרה להיותם צדיקים בעיניהם, כמ"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף שלבו, כי כועס על הפורענות, וא"כ ה"פ הנני נשפט דייקא אותך, כמו בן אדם לחבירו דור ששופטים את שופטיהם, כן עושים עמי, הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ועי"ז מתרעמים על משפטי אותם כנ"ל ודו"ק, והנה בעירוכין הכי אית' אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אמר טול קיסם מבין שינך א"ל טול קור' מבין עיניך, אר"א תמה אני וכו' מי שמקבל תוכחה אר"ע תמה אני וכו' מי שיודע להוכיח ע"כ, ובפ' כל כתבו אית' אר"ח לא חרבה ירושלים אלא ע"י שלא הוכיחו זא"ז שנא' הי' שריה כאילים וכו' א"ר יהוד' לא חרבה ירו' אלא בשביל שביזו