דברי מהרי"א חלק ב קסג

גם אוה"ט ודו"ק מאאמו"ר הג' זצוק"ל: פן יש בכם וכו' והי' בשמעו וכו' והתברך וכו' לא יאבה ד' וכו' הכתיבה בספר הזה וכו' ותמוה מהי"ת יאמר כן גם מאי למען ספות גם הכתובה בספר הזה הי' מיותר גם מאי והי' בשמעו טפי הול"ל בראותו וכו' ונ"ל ונקדים מה שפרשתי בישעי' נ"ח קרא בגרון א"ת כשיפר הרם וכו' דאית' בברכות ד' ס"א אר"ה א"ר לעולם והי' דבריו ש"א מועטים לפני הקב"ה שנא' אל תבהל אל פיך וכו' ונ"ל כוונתו דהנה כתי' ברוב דברים לא יחדל פשע וכו' ופי' בס' מדבר יהודה בדרוש לפני ר"ה ז"ל רצונו בין רוב דברים אשר תדבר בכל יום לא יחדל מתוכם על הכל דבר פשע לדבר ולומר את מחיתות החטאים בנפשותם ורפואה קרובה לבוא ע"י התשובה הגם כי חושך שפתיו מכל וכל משכיל א"כ הרוצה לדבר רוב דברים לא יחדל וכו' ע"ש והנה מכ"ש שבתוך הדרשה שעיקרו רק ללמד לעם ד' דרכי ד' לא יחדל מלהגיד פשע תוכחות על עון כי בזה ילמד דעת הנאות והראוי המועיל וכה"ג פי' הג' בעל חוו"ד בס' תעלומות חכמה ע"פ בקהלת שלח לחמך ע"פ המים וכו' ז"ל זהו אזהר' לחכם שאף אם רואה שאין מקבלים הדור תוכחה מ"מ יוכיח אותן ולחם הו' כינוי אל התורם אמר הזהר ותורה הדרך הטוב לעם אף שדומה לך שהדברים לא יועילו להדור ההו' ודומה לך שאתה שולח תורה לעם כשולח לחם ע"פ המים שאין בו תועלת ע"כ, אני אומר לך שאין בזה כלום כי ברוב הימים תמצאנו כי א"א שלא יכנס בו איז' דבר באיש א' ברוב הימים עכ"ל אבל באמת מצינו בתור' פ' דברים נהג משה רבינו בתוכחה ברמז מפני הבושה כמ"ש רש"י ז"ל כאן סתם הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל והר"מ בהל' תשובה והטור הל' ר"ה כ' דשופר של ר"ה מלבד שהו' גזה"כ עוד רמז י"ב עורו ישנים וכו' לחזור בתשובה אבל השופר אינו מפרש החטא רק רומז וכ"כ האר"י בפ' ובעל כנפים יגיד דבר דלשון הגדה ברמיזה הו' בכ"מ וז"ש הקב"ה לנביא קרא בגרון א"ת מלהוכיח אבל הזהר בתוכחה באופן זה כשופר דייק' הרם קולך ברמיזה לבד והגד דייקא לעמי פשעם רק ברמיזה מפני הבושה ולפ"ז מובן בפשוט כוונ' שהע"ה מ"ש ברוב דברים לא יחדל פשע וכו' דרש"י פי' ר"פ דברים אין דברים בכ"מ אלא דברי תוכחות לז"א ברוב דברים אם המוכיח מרבה דברים ומפרש החטאים לא יחדל פשע כי גדולה בושה כנ"ל ואולי ז"כ רמ' באמרו לעולם דבריו של אדם יהי' מועטים דבריו של תוכחה על עון גם לפני הקב"ה דייק' ר"ל גם שלבו לשמים הו' במצות תוכח' ימעט בדבריו רק ירמז החטאים שלא לבייש החוטאים והנה כתיב בתור' הוכח תוכיח את עמיתך ול"ת ע"ח נ"ל דנודע דמצות תוכחה צ"ל ב"פ אבל לא סגי בפעם א' ואית' בעירוכין אר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח או מי שיוכל להוכיח או מי שמקבל תוכחה ע"ש והנה המוכיח ירצה להפטר א"ע מלהוכיח מחמת שיאמר כי כבר הוכיח זה פעמים והעם לא שמעו ולא קבלו ממנו ומה לו להוכיח עוד אבל באמת לא יאמר כן ולא יתלה החסרון בהמקבלים ר"ל השומעים שאינם רוצים לקבל תוכחתו כמ"ש תמה אני מי שמקבל תוכח' רק יתלה החסרון בעצמו ויאמר בעצמי אולי בפעם הראשון ל"ה תוכחות כראוי ואולי לא הבינו העם בפעם אחת תוכחתו או אולי ל"ה דבריו בתוכחתו בהתהלבות ול"ה דברים היוצאים מן הלב ומה"ט לא קבלו תוכחתו מחמת של"ה יודע להוכיח כראוי ויתלה החסרון בעצמו ועי"ז יוכיח עוד כ"פ ואל יפטור א"ע מלהוכיח עוד וז"ש הוכיח תוכיח יר' כמה פעמים ולא ופטור א"ע בפ"א או שתים באשר שיאמר כיון שהעם לא שמעו לדבריו בפ"א כ"א יתלה החסרון בעצמו והיינו ולא תשא עלי' חטא יר' שלא יתלה החסרון בעם שלא ישמעו ממנו רק יתלה בעצמו של"ה יודע