דברי מהרי"א חלק ב קסא

נגד איברים וגידים וז"כ מכף רגל וע"ר א"ב מתום, ואאמ"ו הג' זצ"ל כ' ז"ל לפמ"ש בס' כסף נבחר פ' וישלח טעם איסו' ג"ה משום שס"ה גידין נגד שס"ה ימים וג"ה נגד ט"ב: וה"ט שכ' בשם הזוהר ע"כ לא יאכלו ב"י א"ת גיד, את לרבות תשעה באב רמז לד' צומות וה"פ "ג"י"ד "ה"נ"ש"ה ג' תשרי י' עשרה בטבת "ג"י"ד כולו י"ז בתמוז את לרבות תשעה באב, והא דנאסר דוקא ע"י נגיעת המלאך ה"ט דז"ל מ"ו ביקש ד' ליתן כל המועדים לישראל בחדש אב, ר"ל ר"ח אב ר"ה, וי' אב יוה"כ, ובזה פי' הרב בעל ז"ב המד' איכה אילו זכיתם הייתם קוראים בתור' כי ביום הזה יכפר וכו' עכשיו שלא זכיתם וכו' רובה של היכל נשרף בעשרה טומאתה בשוליה, וא"כ לולא ששלט המלאך על ירך יעקב היה ט"ב עריוה"כ ומצוה רבה הי' לאכול והי' מצוה נמי אכילת ג"ה דג"ה נגד ט"ב וכו' אך המלאך תקט כף וכו' ונדחה יוה"כ מאב ונאסר ג"ה לא יאכלו את גי"ד וכו', והנה אז התחיל הגזירה, נגמר במרגלים שאמרו נתנה ראש ובכו בלילה ונגזר בכי' לדורות, וז"ש מכף רגל מעת שנתקע כף ירך יעקב, ועד ראש שאמרו מרגלים נתנה ראש, א"ב מתום, וזה"ש במגיל' איכה ממרום שלח אש ר"ל מלאך של אש מן השמים להלחם עם יעקב, פרש רשת לרגלי דייק' שתקע כף ורוכי עי"ז השיבני אחור שנדח' ונתאחר יוה"כ משום דינא קשי' שאז נתנו שוממה ולהיות כי בזמן ר"ה ויוה"כ זמן תשובה הוא כמ"ש דרשו ד' בהמצאו לז"א ע"ש השיב אחור ימינו הפשוטה לקבל שבים בחדש לאחור מפני אויב השטן שנגע בירך יעקב, ועי"ז ויבער ביעקב כאש וכו' רוב ההיכל נשרף בי' אב ודינ' קשי' הו' אז כנ"ל, עכד"ק שר אבי הג' זצ"ל [א"ה עיין בדברי מהרי"א פ' וישלח]: ענלע"ד בפ' אתם נצבים וכו' ויובן ג"כ הפ' ואתם הדביקים בד"א בפ' ואתחנן, ונקדים לפרש כוונת הקליר בסליחות יום ששי טענה שלא זכו בנו האומות כי שטרך קודם ולו נושים ואנו משועבדים למקום דישראל קנין א' והם מז' דברים שעלה במחשבה קודם שנבר' עולם, אמנם בפ' חלק אית' ישראל טענו לירמי' עבד שמכרו רבו וכו' ואית' שם מה"ט הקדים ד' וקרא לנו עבדי ועבד שקנה נכסים וכו' וזה"ש עבדים משלו בנו, ומ"מ פורק אין וכו', ועוד איתא בסליחה טענה אחרת עפ"י ד"ת אף אי הו' עבד שמכרו רבו, הרי ע"ע יוצא בשש, וגם אם נמכר לעקר דינו בקרובים ואתה ד' קרובי וגואלי, אמנם לכאור' י"ל באין ערש"מ איננו קרוב וגואל, ונ"ל דבקדושין פליגי ר"מ ורבנן באין ערש"מ אי בנים או עבדים נקראו, ר"מ ס"ל בכוב"כ נקראו בנים, ונ"ל טעמ' דר"מ הי' מ' דרצונינו לעשות רצינו ושאור שבעי' מעכב, א"כ הקליר לטעמי' אזיל שיסד בסליחה לשון תניינא כר"מ דבכוב"כ קרוים לך בנים, וא"ש הטענה אתה ד' קרובי וגואלי, וז"ש השיבנו ד' אליך כדין גאולה בקרובים, וא"ת באין ערש"מ אינו קרוב, לז"א הרי רצונינו הוא ונשובה לעשות רצונך רק חדש ימינו כקדם, דעכשיו ש"מ והיצה"ר מעכב, וא"כ קרובינו אתה והשיבנו ד' אתה תחילה, וז"ש בתהלים י"ו אמרת לד' אד"אתה ר"ל כ"ז שאנחנו עבדים אערש"מ טובתי בל עליך אין מועל עליך מה"ד לגאלינו כדין קרוב כי לקדושים אשר בארץ המה ואדירי קרוב אתם שהם בנים, אבל רבש"ע הרי כל חפצי בם רצונינו ע"כ לעשות וכו' וגם אנחנו בניך ואתה קרובינו לגאלינו כנ"ל, והנה בפ' ראה כתוב בנים אתם לד"א לא תתגודדו וכו' יובן ההמשך דלר"מ דס"ל בכוב"כ קרוים י"ל עוד עפ"י המד' וגמ' גדול השלו' שאפי' עע"ז וכו' חבור עצבים אפרים הנח לו, וא"כ ע"י האחדות מ"מ נקראים בנים, וביבמות י"ג דרז"ל לא תתגודדו ל"ה אגודות אגודות, וז"ש בנים אתם לד"א מ"מ אבל בתנאי אם לא תתגודדו אלא תעשו כולם אגודה אחת, וז"ש ואתם