דברי מהרי"א חלק ב קנח

לפנות ערב כי ינטו צללי ערב והי' לעת ערב יהי' אור ירחץ במים רחץ ד' צואת וכו' כבא השמש תרתי משמע ביאת משיח לא יהי' עוד השמש לאור ובושה החמה, אזי יבא אל ג"כ תוך המחנה כמ"ש אל ד' ויאר לנו, והי' ד' לך לאור עולם, וא"כ ע"ז ידוו כל הדווים על גלות השכינה הן מצד שלא ככתיבתו קריאתו כאשה שהלך בעלה וכו', וע"ז אמר ירמי' שפכי כמים לבך נכח פני אלקי' דייק' פני ר"ל כל זמן שאינו נקר' הוי' כמו בפני הבית, והן מצד כי נפשה מרה לה על בניה כנס"י כשהם בצער אומרת שכינה קלני מראשי וכ' עמו אנכי בצרה, ועז"א ירמי' מבליגיתי עלי יגון ראוי הי' כן ולקבל יסורי' בשמחה מצדי, אבל ע"ז לא אוכל להתאפק ולבי דוי על כי עלי דייק' בשבילי לבי דוי ד' נקר' לבן של ישראל שנאמ' צור לבבי וכו' ושכינה מצערת בשבילי, וזה"ש והי' כי יביאו עליך כל הדברים האלה הברכות וקללות וכו' והשכינה אומרת קלני וכו' כנ"ל והשבות אל לבבוך תבון בלבך כי בכל הגוים אשר הדיחך, ד"א שמה עמך בוא בצרה והואיל ואין חבוש מתיר עצמו וכו' ע"כ אתה תתפלל עלי' ואתה נענה תחילה, לז"א ושבת עד ד"א בשבילו, ואתה נענה ושמעת בקול דייקא ע"ד והאלקים יעננו בקול תזכה לשמוע בקולו ממש, ככל אשר אנכי מצוך היום במ"ת שנא' השמע קול אלקים חיים, מעיקר תפלת ר"ה הו' חיים הנצחיי ולא כהלון כלבין דצווחין על מזוני הב הב וכו', וז"ש אתם נצבים היום זה ר"ה, למשפטיך עמדו היום, כולכם לפני ד"א דייקא מתפללים על גלות השכינה, באופן זה עתיד להאיר אפילה שלכם אתם נענים תחילה שנאמ' והי' ד' לך לאור עולם, מה היום תחילתו מאפיל ואח"כ מאיר כך עתיד להאיר אפילה שלכם, דייקא כבא השמש יבא אל תוך המחנה. אל ד' ויאר לנו כנ"ל. ואמר אימתי בזמן שתהיו כולכם אגודה א' שנאמר חיים כלכם היום, וזה"ש אתם נצבים היום תוכלו לעמוד בדין בר"ה כולכם, מצד היותכם באגודה אחת וז"ש חיים כלכם היום זה ר"ה כנ"ל ותזכו בדין בר"ה לחיים ע"י כולכם באגודה א', אמנם לפעמים אדם יראה לעינים כי הם באגודה א', ומ"מ הלבבות פרודות, וד' בוחן לבבות, לז"א כולכם כנ"ל לפני ד"א דווק' תוכם כברם שגם לפני ד' אתם כולכם באגודה א' אז אתם נצבים היום תזכו בדין בר"ה כנ"ל: אתם נצבים וכו' במד' זה"ש הפוך רשעים ואינם וכו' ותמו', גם ק' כולכם וכו' כל איש ישראל תרתי ל"ל, ונ"ל דהנה רמ"ח איברים ושס"ה גידין באדם וכנגדם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ולכל מ"ע מיוחד אבר א' ולכל מצות ל"ת מיוחד גיד א'. ועי' בס' החרודים, והנה באי הארץ צדיקים היו מנוקים מכל מום, וזהו נ"ל בטעם הקפיד' על סנהדרין שיהי' מנוקים מכל מום, כי המום באבר מן האיברים מורה על מיעוט עשיתו מצוה זו המיוחד לאותו אבר, וכמו שהעיד הכ' כל מום רע וכשם שב"ד מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מים. כי המום מורה על שאין מנוקים בצדק, וזה"ש כולך יפה רעיתי יפה בתורה ומש"ט, והראי' ומים איך בך, וז"ש אתם נצבים היום כולכם דייקא בשלימות כל הגוף בלא מום, ראשיכם וכו' כל איש ישראל, וא"ש המד' ז"ש הפך רשעים ואינם כי גופם כלה ונשמתו נשרפת. אבל ובית צדיקים יעמוד ובית דייקא כינוי לגוף שהוא בית לנשמה גם הו' הגוף יעמוד מניקה בלא מום ומזכך חומרו כמו הנשמה, וזהו סמיכ' הפ' סוף פ' כי תבא ושמרתם וכו' אלו מצות ל"ת דכ"מ שנאמר השמר לאי. ועשיתם אתם אלו רמ"ח מ"ע למען תשכילו ותרגומו תצליחו את כל אשר תעשין כל לרבות הגוף ונשמה. ומכי הכתוב הצלח' זו מה הוא אתם נצבים הוא כלכם וכנ"ל, ודברי ש"ס מדוקדקי' דנקט כשם שב"ד מנוקים בצדקה כך מנוקים מכל מום שנאמר כולך יפה וכו' ותמו' האי כשם, ואיך רמוז בקר' אבל עפמ"ש מובן וא"ש – עכ"ל אאמ"ו הג' זצוק"ל: