דברי מהרי"א חלק ב קנז

א"כ מבוא' בנחמו' אחר שכבר בנו בהמ"ק דשערי תפלה הי' פתוחים וש"ה ע"ה התפלל שגם תפלת נכרי יהי' נשמע בבהמ"ק ולכן ל"ה צריכי' לבכות אבל ר"א בגמ' אחר החורבן בהמ"ק וכ"ש וק"ו אני צריכים ע"כ לשערי דמעות שלא ננעלו והמקונן צווח קומי רוני בלילה שפכי כמים לבך נוכח פני ד' כי הדמעות חביבי' וכו' והנה נער בוכה ותחמול עליו ופי' בזוהר כי נער ישראל ואהבהו ואם בוכים השכינה חומלת עליהם והיו' נוכח פני ד' וז"ש במלאכי סי' ב' שחתם ברית הלוי היו' שנאת חנם כי בית שני חרב מ' שנא' חנם ועון זה עדיין מרקד בני ואנחנו אומרי' כלה דבר וחרב ורעב ושנא' חנם מעלינו ובאמת בידינו הו' והלא אב א' לכולנו ומדוע נפגוד איש באחיו נתקן עצמינו באחדות וזאת שנית תעשו תיקון כסות דמעה את מזבח ד' בכי ואנקה מזבח ד' ההרוס שפכו כמים לבך נוכח פני ד' ובשתים אלו יכולין אנו לטהר קדש העליון: ולפי מש"ל מובן מ"ש ד"ה נעניתי עד מאד ד' חייני כדבריך נדבות פ"ו רצ"ה נא ד' ומשפטיך למדני ור' דהנה גם בזמן החורבן יש ב' מיני קרבנו' א' מי שדעתו שפילה עליו כמ"ש זבחי אלקים רוח נשבר' ב' עסק התור' בפ' קרבי כאלו הקריב קרבנות וז"ש אם מצד רוח נשברה הרי נעניתי עד מאוד לכן ד' חייני כדבריך דייקי שנא' אני ד' אשכון את דכא להחיו' רוח שפלים ואם מפאת עסק בתור' נדבות פ"י רצה נא ד' ומשפטיך למדני ומכ"ש בתרתי איתנהו בי נפשי בכפי תמיד הרי ענוה בלב נשבר ונדכה ותורתך לא שכחתי מלעסוק בה וז"כ כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצ' יר' עיקר כוונ' קב"ה ל"ה הקרבן גופ' אלא עיקר זבחי אלקי' הו' לב נשבר וכו' וגם בזמן המקדש דיש קרבן ג"כ עיקר צ"ל הקרבן בעצמו של אדם אדם כי יחריב מכם דייק' והיי' הטיבה ברצונכ' את ציון וכו' ואז תחפוץ זבחי צד יר' גם אז תחפוץ עיקר הזבח יהי' צדק מצו' ומעש"ט זה יהי' עולה למעלה וכלי יהי' לד' להדביק בו ית' להקריב גופך שיהי' כליל לד' ית' ואז יעלו על מזבחך ג"כ פרים ממש ודו"ק: נצבים. אתם נצבים היום כולכם וכו' אית' במד' מה היום תחילתן מאפיל ואח"כ מאיר כך עתיד אני להאיר אפילה שלכם שנא' והי' ד' לך לאור עולם אימתי בזמן שתהיו כולכם אגודה א' שנאמ' חיים כולכם היום נ"ל דכ' בפ' זו והי' כ"י עליך וכו' והשיבות אל לבביך בכל הגוים אשר וכו' ושבת עד ד"א ושמעת בקולו ככל א"א מצוך היום, ותמו' הכפל, ומאי ככל א"א וכו' ויובן המקונן ירמי' אמר שפכי כמים נוכח פני ד', עוד אמר מבליגיתי ע"י עלי לבי דוי, דאית' בתנחומא פ' תצא כי יהי' בך איש וכו' ישראל שנטמאו בע"ז ויצא מחוץ וכו' יצא בגולה והי' לפנות ערב של מלכיות הקב"ה מטהרם ירחץ במים ורחץ ד' את צואת וכו' כבא השמש ביאת משיח שכ' בו כסאו כשמש נגדי יבא אל תוך המחנה אלו ישראל, ומק' שם כפל יצא ול"י, ועו"ק מאי אל הל"ל ל"י לתוך וכו' ועו"ק כבא משמע שקיעה כמ"ש כי בא השמש, ועו"ק ובא לשון יחיד, ונ"ל כתי' בקרבך קדוש ול"א בעיר דרשו חז"ל נשבע ד' שאין נכנס במקדש שלמעלה וכו' וכ' בישעי' לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם והי' ד' לך לאור עולם, וזה"ש כי יהי' בך וכו' אלו ישראל שנטמאו וכו' מקר' לילה וקרא אתכם גלות דומה ללילה ויצא וכו' אל קודש דייק' מחוץ למחנה עמם בגלות עמו אנכי בצרה, לא יבא אל קדוש דייק' תוך המחנה כמ"ש ולא אבא בעיר, וח'