דברי מהרי"א חלק ב קנה

דלא אייאש עד עתה א"כ הו"ל יאוש שלא מדעת דקיי"ל לא הוי יאוש לז"א קשה גזל הנאכל – מאאמו"ר הג' זצוק"ל – [אמר המסדר להוסיף נופך על דברי כ"ק א"ז הג' זצ"ל נר' להביא ראי' לדבריו הקדושי' שאברהם לא נתכוין מיד לזכות בו מגמ' דחולין הנ"ל קשה גזל הנאכל וכו' ואם זכה בהם אין זה גזל אלא כיון דאין יד לעבד לקנות בלא רבו ממילא שאברהם לא רצה מיד לזכות לא זכו ג"כ בו העבדים ע"כ אמר שפיר הרימותי ידי בלשון עבר הרימותי כבר שלא לזכות ברכוש וגם עתה לא אקבל ממך מתנה ע"ז אמר אם אקח מכל אשר לך ומתורץ קושי' הפלאה שהאיך נתן אברהם הרכוש למלך סדום דהא אסור ליתן להם מתנת חנם ונר' מאחר שאברהם לא נתכוין לזכות ברכוש כי הי' בדעת אברהם להחזיר למלך סדום כל הרכוש ע"כ לא עבר על לאו לא תחנם – ומה שמסופק כ"ק א"ז זצוק"ל אם הי' שם יאוש נר' שהי' יאוש ושנוי רשות כי הדעת נותנת שאחר שנצחו כדרלעומר וחבריו את מלך סדום ולקחו את כל רכושו בלי ספק נתיאש מהם לגמרי כי איך יעלה על דעתם שאברהם ינצח עם אנשים מעטים חיל גדול שהי' נס גדול וא"כ בא כל הרכוש ליד אברהם ביאוש ושנוי רשות והי' בהיתר בידו אעפי"כ התרחק אברהם גם מזה ואית' בהגוזל בתרא דף קט"ו ת"ר שיירה שהית' מהלכת במדבר ועמד עליהם גייס וטרפ' ועמד א' והציל ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו אם אינם יכולים להציל משום דנתייאשו הבעלים וכ"כ בחו"מ סי' קכ"א גבי שיירה דאי אינם יכולין להציל א"כ כבר נתייאשו ואפי' לא אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו, י"ל גבי אברהם הי' דין זה כמו בשיירה שהית' מהלכת בדרך ועמד עליהם גייס וטרפה ובא אחר דהיינו אברהם והציל ומלך סדום לא הי' יכול להציל ונתייאש ממיל' זכה אברהם את רכושם דהוי יאוש ושינוי רשות ואית' שם בחולין בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין ותמוה ונר' דאמרי' בסוכה דף ל' בסוגי' דאוונכרי וקרקע אינ' נגזלת פירש"י שם יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קנה מצוה הבאה בעבירה הוא מוכח מזה אף דבשאר דברים יאוש מהני אבל לגבי מצוה לא מהני דהוה מצוה הבאה בעבירה וז"כ הי' אצל אברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך הן אמת כשנטל אברהם הרכוש הי' אצלו בקנין גמור ביאוש ושינוי רשות אעפי"כ אם מחוט ועד שרוך נעל אשר ירמזו לציצית ולתפילין אם אקח מכל אשר לך דלשיטת רש"י למצוה הוי מהבב"ע ונכון הוא]: דרוש לראש השנה תר"ל לפ"ק בתנחומא פ' תבוא היום הזה ד"א מצוך לעשות ז"ש בואו נשתחו' ונכרעה ונברכה לפני ד' עושינו והלא כרוע' בכלל השתחוי' והשתחוו' בכלל כריעה ומה ת"ל נשתחו' ונכרע' אברכ' אלא צפה משה ברוה"ק וראה שבהמ"ק עתיד לחרב עמד והתקין לישראל שיהי' מתפללין ג"פ בכ"י לפי שחביב תפלה לפני קב"ה ותמי' ונ"ל דאי' בפ' העקידה הנה האש והעצים וכו' לעולה בני, נ"ל דברבה פ' אמור א"ר תחליפא בכל מוספים כתי' והקרבתם וכאן בר"ה ועשיתם כתי' א"ל הקב"ה לישראל בני מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה עי' בירושלמי שלהי ר"ה ופירשתי עפמ"ש רמב"ן פ' ויקרא טעם הקרבן וז"ל וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה ותאווה והכרעים נגד רגליו של אדם וידו העושים כל מלאכתו ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כדי שיחשיב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בנופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרוף גופו